(כז) אף אתה חייב לי. מפורש בתנחומא סנו"ז נפשך עולה בכל לילה ואני מחזירה לך ואם אין אתה מחזיר משכון אף אני איני מחזיר לך נפשך. ז"ש כאן תחבול תגרום שתתמשכן נפשך על עונותיך:
(כח) לא יחטא. כתוב אחד אומר עד בא כו' וכתוב אחד אומר (דברים כ"ד) כבא השמש תשיבנו לו ב' דברים יש כאן מחזיר את המחרישה ביום ואת הכר בלילה (כלשון המשנה ס"פ המקבל) אמור מעתה שאתה צריך כו' בא השמש ונוטל יתד השכים בבוקר אתה צריך להחזיר לו יתד של מחרישה ואומר כי היא כסותה כו'. כי חנון אני וכן אתה אומר בפועל ביומו תתן שכרו למה כי עני הוא שני דברים יש כאן דומין זל"ז כו' כצ"ל. ור"ל שבפ' תצא כתוב פועל אחר השבת העבוט. ושם בפועל נאמר ג"כ ולא יקרא עליך אל ה' כמו כאן בהשבת העבוט:
(כט) כגון שהיה מהלך כו'. לפרושי לשון אליו נושא את נפשו שנושא ותולה עיניו ולבו על בעל הבית לשכרו כמו החמור שעיניו מצפות למעלה על האלומה שעל כתפו:
(ל) כל היום שהוא מקוה לשכרו. לשון המקרא (איוב ז') כשכיר יקוה פעלו: