(יז) וכשאני תולה על חטאיו של אדם אני נקרא א"ש. ששם א"ש הוא היסוד שהוא המכריע (ובו אשם תלוי) ולכן נמצא בו במקרא תמיד שמייחס לו העונש והתוכחה ומייסר עלעון כמ"ש ברות ובאיוב בכ"מ וכן נמצא בו הברכה בפרט על פריה ורביה וכן הרחמים. ועי' עה"ק להר"מ ן' גבאי חלק היחוד פי"ג. וכאן אפשר רמזו למ"ש למטה בר"פ וארא אל או"י וגו' בא"ש. שהזכיר לו למשה שבזה נגד מה שבס"פ שניות בסמוך לו בקשה מדת הדין לפגוע במשה על שאמר למה הרעותה כו' ותלה לו במדת הרחמים העונש על להבא כמ"ש במדרש שם עתה תראה במלחמת פרעה ואי אתה רואה במלחמת ל"א מלכים:
(יח) ר' יצחק אמר כו'. אני שהייתי כו' עי' רמב"ן:
(יט) ולטיט ולבנים הם הולכין. אולי ידרש הכתוב (נחום ג) באי בטיט כמסי חומר החזיקי מלבן (האמור על נינוה) ג"כ על גלות ישראל וכי"ב מצינו נדרש במדרשות בכ"מ:
(כ) עם איוב מן השערה שנאמר כו'. כצ"ל. כלומר מבין שערות ראשו וכ"ה בב"ר פ"ד: