(כג) נורא אלהים ממקדשיך. כמו שדרשו ממה שעשית במקודשיך:
(כד) ליתן הדברות שלא יהיה העולם מתמוטט. לגירסת הספרים היה ראוי להוסיף כאן מקרא דאנכי תכנתי עמודיה דמיניה דרשי' בשבת ובמדרשות שע"י אנכי נתבסס העולם שלא ימוט. ולגרוס אח"כ והיתה הארץ רותתת שנאמר ארץ רעשה. אך כמדומה שעיקר הגיר' צ"ל הדברות של חיים והיה העולם מתמוטט ומפ' שכל חלקי העולם ארץ ושמים והרים רתתו כו':
(כה) מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו וכתיב (מלאכי ג') ומי מכלכל את יום בואו כצ"ל:
(כו) שאל בלצא כו' מהיכן הרעש. ירושלמי פרק הרואה. ושוח"ט מז' י"ח וסוף מז' ק"ד (ושם הגי' שאל אליהו את ר' נהוראי) ילקוט ואתחנן רמ"ז תתל"ו:
(כז) בהמ"ק נקרא אריה כו'. פסיקתא דבכה תבכה וילקוט ירמיה רמז רנ"ט:
(כח) זה הקב"ה שנקרא אריה אומר איה מעון אריות כו' כצ"ל. ע' בפסיקתא וילקוט שם:
(כט) ד"א אריה שאג אמר הקב"ה כו' עשור ועלי נבל עלי לקבל י' הדברות. בדוחק י"ל נוסחת הספר דסיפיה דעלי נבל דרשינן בפסיקתא. שם עלינו להתנבל עליה (פי' להרג כנבלת השדה) בשעת הגזירה. והיינו דאמר הכא מי לא יירא משאגתו מלקיים דברו. אבל האמת נראה שחסר כאן כל הדרשא דפסיקתא שם על מקרא זה. וכאן צ"ל. ד"א אריה שאג מי לא יירא אר"א בש"ר יוחנן כשנתן הקב"ה כו'. וזהו מי לא יירא שכל הבריות שתקו מיראת הקב"ה. והשאר ט"ס:
(ל) צפור לא צייץ כצ"ל. והוא לשון קול צפרים מצייצין וכ"ה בכ"מ במדרשות:
(לא) לא היה לקולו ב"ק כו'. (עיין לעיל סוף פרשה כ"ח):