1
(לב) שעלו מזויינין. בירוש' פ"ו דשבת מפרש ליה לשון חמושים בחמשה מיני זיין דתנן שם סייף וקשת ותריס ואלה ורומח:
2
(לג) ומניין היה משה יודע כו'. לקמן פ' זאת הברכם ע"ש ובמכילתא כאן ובספ"ק דסוטה (י"ג.):
3
(לג) אתה אמרת לאחיך אנכי אכלכל כו' במדבר מ' שנה. מ"כ מפני שהרעב היה ראוי להיות (מיום בואם למצרים שנתים הרעב) עוד מ' שנה וכמ"ש בב"ר ס"פ פ"ט והיה בדעת יוסף לכלכל אותם כל ארבעים השנה וכנגד זה נטפלו ארבעים שנה בעצמותיו: