(א) ובשמחתו כו' מהו כך כו'. הלב שמח תחלה משום שהיה לו לכתוב ובשמחתה שנפש לשון נקבה והשמחה חוזר כפשוטו על הנפש כמו מרת נפש כן בשמחת נפש. לכן מפרש ששמחתו חוזר על הלב ומפני שהלב הוא המרגיש ביותר חזר לכתוב כל השמחה על שמו:
(ב) וכה"א כי רבות אנחותי ולבי דוי. לב כנסת ישראל על החרבן לכן בנחמה הקב"ה מנחם לב כנסת ישראל:
(ג) מרת נפש היא לעצמה. ר"ל הלב לעצמו היה מרגיש במרירות הלב. (וכמקרא שלמעלה לב יודע מרת נפשו) וכמ"ש שם והיא מדברת על לבה שהיה לבה מרגיש במרירותה:
(ד) עמדת במסתורין של ה'. זהו ששקלה אלישע לכבוד ה' ואמרה חי ה' וחי נפשך וכדמפורש אף עכשיו עמוד כו' והחיה אותו כמו שביד ה' להחיות כן חי נפשך על ידי נפשך (עיין זוהר בראשית ח':) תחייהו:
(ה) לסקלו. כי מרה נפש כל העם וגו' לא עשו כו' כצ"ל:
(ו) את ארון ה'. ונתנדבו לבנין בהמ"ק מה כתיב שם (ד"ה א' כ"ט) וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לה' וגם דוד כצ"ל. ולפי גירסת הספרים אפשר ראוי לגרוס מקרא אחר (שם י"ז) ישמח לב מבקשי ה' הנכתב אחר העלאת הארון והנחתו במקומו שסדר אז דוד לומר הודו לפני הארון כדאיתא בסע"ר פיי"ד: