1
(פו) היאך צריך לברך בזמן שהיו ישראל מקדשין את החדש יש כו'. פשט הלשון משמעו שבזה"ז אין לברך ברכה זו. והוא תימא (ואפשר ברכה דהכא היינו ברכת קדוש החודש שבמס' סופרים ספי"ט ה"ט אבל אין הלשון משמע כן). ובירושלמי פרק הרואה מייתי לה בסתמא על הרואה לבנה בחידושה משמע אפי' בזה"ז. וכמדומה שלשון זה בזמן שהיו ישראל מקדשין את החדש. מקומו הראוי לו הוא להלן אחר הא דאם אין ישראל מקדשין אותו אין אותה קדושה כלום וע"ז אמר שהיינו בזמן שהיה נוהג קה"ח. אבל בזה"ז מאיליו קדוש ועי' בדברי הרמב"ם והרמב"ן בס' המצות עשין קנ"ג שכתבו שאנו סומכין על חשבון הלל הנשיא:
2
(פז) כלכליו לדורות מיהו כו'. כצ"ל: