(טו) אלהיהם אלא ובני ישראל פרו כו'. כהבטתתו ליעקב כי לגוי גדול אשימך שם וכד"א והפרתיך והרבתיך וגו'. ומכוין למ"ש (זכריה א') אבותיכם איה הם והנביאים הלעולם יחיו אך דברי וחקי אשר צויתי וגו' הלא השיגו וגו':
(טז) כאו"א ילדה ששה כו'. תנחומא פקודי:
(טז) הרי י"ב. וי"א ס' כו' כצ"ל:
(יז) מן השרצים. ויולדת ס' כצ"ל וכן הוא בויק"ר פי"ג (ועיין תנחומא פקודי ס"ט):
(יח) כחושים של קנים. בתנחומא הגי' כחרשים פי' כיערים. (ואפשר דרש לה מלשון ותמלא הארץ אותם. כד"א בקנה א' מלאות וגו'. וגם לשון מלא נופל על צמחים רבים כמו פן תקדש המלאה הזרע (דברים כ"ב):
(יט) רב ושמואל כו'. כ"ז המאמר כלשון הש"ס פ"ק דסוטה בקצת שינוי לשון ממסדרי הילמדנו:
(כ) מכאן אתה למד. כמו מהיכן כלו' מזה שמפרש ממה שהוצרך משה למולן נלמד שלא מלו תחלה:
(כא) וכיון שעשו כן הפך הקב"ה האהבה כו'. שהיו רוצין להתחבר לדבוק לאהבה בהן הפך הקב"ה בחמלתו עליהם (שלא יתערבו בהם וילמדו תועבת מצרים) את לבן לשונאם וכמ"ש בת"כ פ' בחקותי מי גרם לך דבוקו עמו: