גמ' ואיתקש שעירי רגלים כו' לולי פירש"י ותוס' בשמעתין. הייתי מפרש דלא ילפינן מהך הקישא אלא דמכפר נמי אאין בה ואין בה ותו לא וכיון דידעינן דמכפר אאין בה תו לא הוה אלא גילוי מלתא בעלמא וילפינן מחיצון דקאי אמקדש וקדשיו וליכא למיפרך שכן כפרתו מרובה כיון דלא הוה אלא גילוי מלתא בעלמא דהרי כבר ידעינן דקאי אאין בה ואין בה והשתא לק"מ קו' רש"י ותוס' מדבר הלמד חוזר ומלמד וק"ל:
ועוד נלע"ד לישב הך קו' רש"י ותוס' בשמעתין בשנבין מאי פריך ר"ח שכן תדיר אדרבא הרי רגלים מקודשים ועדיף מתדיר וצ"ל כיון שזהו איבעיא דלא איפשט' סוף מס' סוכה ובמסכת זבחים אי תדיר עדיף או מקודש שפיר פריך מה לר"ח שכן תדיר וא"ל אדרבא רגלים מקודשים אם כן תפשוט דמקודש עדיף וע"ז משני לא תפשוט דאיכא למימר ילפינן מהקישא דושעיר והשתא אי בעי למיפשט מיניה דחוזר ומלמד אמרינן לאו מהקישא ילפינן אלא מר"ח בבנין אב וליכא למיפרך שכן תדיר אדרבא מקודש עדיף ואי רוצה לפשוט דמקודש עדיף אמרינן דילפינן מהקישא וזיל הכא קמדחי כו' ודוק:
והנה בישוב קו' תוס' עצרת ויו"כ מאי איכא למימר יש לומר לפי הנ"ל לפמ"ש לקמן בדר"מ דלק"מ קו' הש"ס עצרת ויו"כ מאי איכא למימר עד דהקשה בתחלה דבר הלמד אינו חוזר ומלמד ומשני כולהו מקמא גמרי ולבתר הכי הוא דקשה עצרת ויו"כ מא"ל והכא דלק"מ מלמד חוזר ומלמד ממילא דלק"מ נמי קו' תוס' מעצרת ויו"כ ודו"ק: