גמ' ואימא תרומה נמי כו' עי' מהרש"א שהקשה בה למה לי דמדאיצטרך גז"ש נמי נדע. ולפע"ד אי לאו בה ה"א דגז"ש אתי למעוטי מקדש דוקא אבל תרומה יהיה באשם מעילות מגז"ש חטא חטא כמ"ש לעיל בשם פני יהושע אבל מדאיצטרך בה ש"מ דתרומה ליתא בכלל אשם ועדיין לא נדע איזה נמעט מגז"ש או תרומה או מקדש. ואין לומר אם כן היקשא למה לי כיון דממעטינן מקדש מגז"ש וגם תרומה ליתא בעולה ויורד כ"א באשם אם כן היקשא דבכל קודש למאי אתא ז"א דלא אייתר הך הקישא דאיצטרך במסכת מכות שם דהאי בכל קדש לא תגע היינו אכילה דומיא דמקדש שיש בו נטילת נשמה ואולי לזה כוונו התוס' ד"ה מקיש וכו' ודוק. ומה שתירץ המהרש"א דממעטי' טמא ששימש אף ע"ג דכ' תוס' לעיל דאתקש לתרומה מ"מ הקישא דבכל קדש סותר להך הקישא וק"ל:
תוס' ד"ה ואימא כו' ור' יוחנן בתרומה גרידא וכו' נלע"ד היינו למסקנא דנפקא ליה מגז"ש דטומאתו אזהרה לקדש ממקדש ע"ש במכות אם כן אייתר בכל קדש לא תגע ומוקמינן לתרומה באם אינו ענין כמ"ש תוס' שם ד"ה ההיא לתרומה כו' אבל לפי הה"א דהכא דלא ידעינן מהך גז"ש ה"ה דלא נדע לילף קדש ממקדש וע"כ תרווייהו מהך קרא נפקא ודו"ק:
ד"ה אחת לכלל כו' ואגב ריהטי' לא דק דה"ל להקשות פרט וכלל הוא כו' ע"ש במנחות נ"ה ע"ב מתיב רב אדא בר אהבה כו' מתקיף לה רב אשי האי כלל ופרט הוא פרט וכלל הוא ע"ש. ולפע"ד נראה דרב אדא בר אהבה ס"ל נהי אי נמי כלל ופרט המרוחקים לא ניתנה לדרוש בכלל ופרט ולהכי רחקי' רחמנא לדונו בדבר שהיה בכלל כו' מ"מ פרט ואחר כך כלל המרוחקים אף אם נאמר שהיה בכלל ויצא ללמד מ"מ נכתב שלא כסדר דאיך שייך לומר שהיה בכלל ויצא ועדיין לא נכתב הכלל וע"כ צריך לומר אין מוקדם ומאוחר וה"ל כאלו נכתב הכלל קודם הפרט אם כן תו ה"ל כלל ופרט ומנ"ל לדונו בדבר שהיה בכלל ואפ"ה דחה רב אשי ועל זה נתכוון רש"י ז"ל הקצרתי במובן הבן ודו"ק:
ד"ה תנהו ענין כו' ומיהו בסמוך דנפקא לן מטומאה כו' לפע"ד מיושב קו' תוס' בקו' מהרש"א הנ"ל דאם כן גז"ש למה לי וא"ל כמ"ש לעיל דה"א תרומה ליתי אשם מעילות ומקדש ממעט מגז"ש דאכתי יתורה דטומאה למה לי בשלמא לעיל איתורא דהקישא תירצתי דאינו מיותר דאיצטרך לאכילה דקדש משא"כ הכא כנ"ל ודו"ק:
ד"ה אתיא טומאתו כו' ויש לומר דאיצטריך גז"ש לייתורי בה כו' הקשה מהר"י אבן לב ז"ל למה לי למעוטי תרומה מדאיצטרך גז"ש אימעטי תרומה. ולפע"ד דנהי דהוה ידעינן למעט תרומה מ"מ עדיין לא הוה ידעינן לרבות קדש מהקישא דמקדש דלמא נקט לתרומה דכתיב בכל קדש לרבות תרומה לכן אייתר בה למעט תרומה ומדאיצטרך בה ש"מ דחדא ממעטי' ולא תרתי: מיהו קו' תוס' יש לתרץ בלא"ה לפמ"ש לעיל לישב קו' תוס' ד"ה ואימא דדוקא קודם דידעינן מגז"ש טומאתו טומאתו אתיא קרא דבכל קדש אקדש נמי משא"כ למסקנא איירי בתרומה בלבד וא"כ שפיר בעי ג"ש דרבא דלא נילף תרומה ממקדש מהקישא דכל קדש דלא איירי השתא רק מתרומה לבד אע"ג דאית לן נמי גז"ש דקדש ממקדש מ"מ מאן לימא לן דגז"ש עדיפא דלמא הקישא עדיפא וזהו פלוגתא בגיטין ובזבחים ועי' מ"ש לקמן בסמוך: א"נ יש לישב דסמכו אתחלת הדבור דבתרומה נמי כתיב גז"ש ואף ע"ג דאיצטרך לשום דרשא הוה ס"ד למילף נמי גז"ש אי לאו בה והשתא אימעט מדאיצטרך גז"ש ואייתר בה לרבות עוף טהור:
בא"ד ומיהו תימא למה לי גז"ש כו' דלענין קדש נמי דרשינן פ' בתרא דמכות עכ"ל. ויש לישב קו' תוס' ונישב גם כן תחלת קו' הש"ס אימא בה למעוטי מקדש ולא נקט מקדש וקדשיו וכן דקדק בפ"י. ועוד דמייתי גז"ש דרבי אקדש לחוד ולא חש להשיב אמקדש והוה התי' הזה רק חצי דבר ואיך קורא לזה דולה מים מבורות עמוקים: ולפע"ד דהמקשן ידע גז"ש דטומאתו אלא דהוה ס"ל כיון דקאמר הזהיר וענש בקדש ולא מצינו שהזהיר בקדש כ"א מגז"ש טומאתו ממקדש כדמפרש ר' יוחנן במכות וכמ"ש תוס' לעיל תחלת הסוגי' ואם כן נהי דילפינן נמי קדש בהאי גז"ש גופא בעולה ויורד מ"מ מקדש מנלן דהשתא לא הוה גז"ש מופנה אפי' מצד אחד ואין למדין כלל לחד מ"ד בנדה פרק המפלת ולכן לא קשה רק מקדש מנלן ואה"נ אי נניח דמקדש בחטאת קבוע אתי' ממילא תו לא אתי' אזהרה דקדש מגז"ש דמקדש כיון דאינו מופנה אלא מצד אחד שהרי טומאתו דקדש בעי למילף גז"ש מעולה ויורד ולא מופנה כ"א טומאתו דמקדש א"כ למדין ומשיבין מה למקדש שכן בחטאת קבוע לכן הזהיר משא"כ בקדש. וע"ז משני רבא וקרי ארבי דולה מים מבורות עמוקים דאף ע"פ שלא היה קשה כלל אקדש רק אמקדש מ"מ השיב גז"ש דבהמה טמאה לקדש משום שהבין שבזה יתורץ ממילא מקדש דכיון דאית לן גז"ש אקדש מבהמה טמאה אייתר טומאתו דגבי עולה ויורד לאפנויי ונילף מיניה מקדש אע"ג דגבי מקדש לאו מופנה הוא דילפינן מיניה אזהרה לקדש מ"מ הוה מופנה מצד אחד ולמדין כשאין להשיב וא"ש הכל לפי המסקנא ולק"מ קו' תוס' גז"ש דרבי למה לי וגם מה שהקשו קו' שניה בסוף הדבור ודו"ק: