השייך לסוגי' דסטראי כתבתי בחידושי לחו"מ:
אין נתינת קטן כלום. הר"ן הקשה אפסק הרמב"ם דבשומרים נשבעין על טענת קטן משום דלא מיעטי' רחמנא אלא מהלואה ולא משומרים דעירוב פרשיות כתיב כאן אבל שבועת שומרים דנשבעין אפי' בטענת שמא ה"ה דנשבעין על טענת קטן דלא גרע מטענת שמא והקשה מש"ס דב"ק ק"ו ע"ב אמר ר"ח בר אבא א"ר יוחנן הטוען טענת גנב באבידה כו' ע"ש הסוגיא. ולדידי הא לא קשיא דעד כאן לא אמר הרמב"ם אלא למאי דקיי"ל עירוב פרשיות כתיב כאן אבל התם ר"ח בר אבא א"ר יוחנן איירי ואיהו ס"ל להדיא שם ק"ז ע"א דלא אמרינן עירוב פרשיות דאין חילוק בין פקדון למלוה ואף ע"ג דהרמב"ם יהיב טעמא אחרינא משום דלא גרע מטענת שמא לא כתב כן אלא כי היכי דלא נילף ממלוה אבל אי כתי' קרא בהדיא בפקדון לא יקשה עליו ומי גרע מטענת שמא:
ומה שהקשה עוד הר"ן דנהי דכתיב עירוב כאן מ"מ קאי נמי אפקדון כבר כתבתי לעיל דנלפע"ד דה"פ דקרא כי יתן איש אל רעהו כסף היינו מלוה כמד"א אם כסף תלוה או כלים לשמור היינו פקדון וכי כתיב איש למעוטי קטן גבי כסף דהלואה כתיב ודו"ק:
אבל אי קשיא הרמב"ם גופא שפסק בפרק ד' מהל' גנבה ה' ט' הטוען טענת גנב בפקדון של קטן אף ע"פ שנתנו כשהוא קטן ותבעו כשהוא גדול ונשבע ואחר כך באו עדים פטור מן הכפל שנאמר כי יתן איש ואין נתינת קטן כלום וצריך שתהא נתינה ותביעה שוין בגדול עכ"ל וצ"ע דהא איהו ס"ל דשבועת השומרין לא אמעיט מאיש ולא קטן וה"ה לתשלומי כפל בשלמא הא דכתב ונשבע משכחת ליה שנשבע ע"י גלגול אבל ממה שפסק להדיא דנשבעים לקטן בטענת שומרים קשה שפיר וצ"ע. ויש לדחוק דמ"מ אין זכיה לקטן לזכות בכפל והאיך יקנה כפילא וכיון שכן אע"פ שתובעו כשהוא גדול מ"מ לא נתחייב כיון שלא נעשה שומר לחיוב זה משעת נתינה ודוחק וצריך תלמוד לישב: