דמעיקרא אוזפי' בעדים דלא לדידיה הימניה. צ"ע מנ"ל דלא המניה דלמא אה"נ דהמניה ומשו"ה אוזפי' בעדים כי היכי דלגבי מהיורשים כמסקנת רב פפא במסכת ב"ב קע"ו ע"א דמלוה בעדים גובה מן היורשין משא"כ בלא עדים וכמ"ש תוס' שם קע"ה ע"א ד"ה המלוה כו' סוף הדיבור ע"ש ונ"ל דרב אשי ס"ל כרבו רב דרב ושמואל אמרי התם תרווייהו דאינו גובה לא מן היורשים ולא מן הלקוחות דשיעבודא לאו דאורייתא והא"ש מה שהקשו תוס' דלשמואל פשיטא להש"ס דאפילו בטוען סתם פרעתי נאמן במיגו דהלכו למ"ה ואלו רב פפא חזינן דלית ליה האי מיגו דגריע הוא כמ"ש הרא"ש ועי' בת"ח. והא"ש כיון דס"ל לשמואל ורב אסי באידך לישנא דהמלוה בעדים אין צריך לפורעו בעדים אע"ג דע"כ לאו לדידיה המניה דאל"ה עדים למה לי דהא ס"ל מלוה ע"פ אינו גובה מן היורשין ע"כ משו"ה אוזפי' בעדים משום דלא המניה ואפ"ה נאמן לומר פרעתי סתם וע"כ משום מיגו דאי בעי אמר הלכו למד"ה א"כ הה"נ באל תפרענו אלא בעדים דלשמואל דנאמן לומר הלכו למ"ה נאמן נמי פרעתי סתם במגו ורב אסי נמי לא פליג אלא משום דלא נאמן בכה"ג לומר הלכו למ"ה דס"ל דמשו"ה אמר ליה אל תפרעני שיהיה צריך לברר לו באיזה עדים פרעו אבל בלא"ה בודאי נמי היה נאמן דמ"ש הלוה בעדים או אמר לו אל תפרענו. הלא לעולם לא המניה. משא"כ רב פפא אע"ג דכשהלוהו בעדים נאמן לומר פרעתי סתם היינו משום דאמרינן דשפיר המניה ועדים שלקח משום דרוצה לגבות מן היורשין דהכי אית ליה לרב פפא בב"ב שם כנ"ל אבל באומר אל תפרעני דלא המניה נהי דמצי למימר הלכו למ"ה מ"מ אינו נאמן לומר פרעתי סתם דמיגו גרוע הוא כנ"ל ודו"ק:
כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי הקשו בתוס' נתרץ דיבורי' לא עמדתי בהלואתי ותי' דלהד"ם לא שייך לתרוצי. וצריך לומר אע"ג דרבא נקט לא לויתי כוונתו כל האומר אותו לשון שנשמע ממנו שלא לוה וא"א לתרוצי לא עמדתי בהלוואתי והיינו להד"ם ה"ל כאומר לא פרעתי וכן יש לתרץ במתני' דאין לך בידי פי' שאמר באופן שמובן מניה שלא היה בידו מעולם. ואפ"ה מקשי שפיר ממסכת כתובות דאמר לנו אבינו לא לויתי דא"א לומר כוונתם אביהם אמר להד"ם דזה שייך במלוה התובע ללוה ומשיב להד"ם אבל האב המצוה לבניו בשעת מיתתו לא שייך לצותם להד"ם ע"כ בשעת מיתתו אמר להם לא לויתי מפלוני מנה כלשון הש"ס ממש וקשה שפיר ובזה נסתלקה תלונת המהרש"א בכאן ודו"ק:
מילתא דלא רמיה עליה דאינש לאו אדעתיה. מה שהקשו תוס' מב"ב דס"ל לרש"י דצריך לברר ואם אינו מברר מפסיד יש לחלק דהתם הלוה בעדים ודרך לפורעו בעדים כי היכי דלא הימניה לדידיה וכמ"ש לעיל בשם הר"ן ונהי דקיי"ל דנאמן לומר פרעתי סתם מ"מ אי טען פרעתי בפני עדים תפס ליה בדיבוריה משא"כ הכא איירי בהלוה שלא בפני עדים ודו"ק:
ואולי י"ל וליישב כל מה שהקשה תוספות שם בב"ב על פירש"י דפרק זה בורר ופירשב"ם דודאי הלכה אין צריך לברר כיון שנאמן פרעתי מדינא עביד דגזים ואמר פרעתי ועדים נמי יודעים בו אבל לבתר דתקנו שבועות היסת ע"כ צריך לדקדק בדבריו דנפקותא גדולה יש דביש לו עדים פטור מהיסת ובדליכא עדים חייב היסת ע"כ אם לא יברר יפסיד שהוחזק כפרן. ובשמעתין דלא הוחזק כפרן אף ע"ג דהוי בתר דתקנו שבועות היסת צריך לתרץ כמ"ש הרמ"ה ז"ל דלא אמר פרעתיך בפני פלוני. אלא בלשון תימה הלא פרעתיך כו' עי' בטור סימן ע':
שוב מצאתי דברי הראשונים שכתבתי לחלק בין הלוהו בעדים להלוהו בלא עדים בה"ה פ"ו מהל' טוען ונטען הלכה ה' ע"ש: