אמר רב פפא מתני' נמי דייקא כר' יוחנן דאין חייב קרבן שבועה בקרקעות עכ"ל רש"י וצ"ע מי הגיד לנו דר' יוחנן ס"ל אין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות דהך תסתיים דקאמר הש"ס לעיל היינו לרב הונא בריה דר' יהושע והכא רב פפא איירי ולדידיה לא מוכח מידי דהרי קאמר שטר קא מנח ויש לדחוק דס"ל לרש"י דרב פפא נמי מודה דר' יוחנן ס"ל אין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות מה"ט גופא דמתני' דייקא הכי ור' יוחנן ס"ל בכל מקום הלכה כסתם משנה והא דקאמר לעיל טעמא דר' יוחנן שטרא קא מנח ולא קאמר כרב הונא בריה דר' יהושע משום דבעי לתת טעם אפי' בנמחל שיעבודו ודוק:
ואלו גנבת את עבדי לא קתני הקשו בתוס' אמאי לא מייתי בקיצור ממתני' דפרק שבועת הדיינים דאין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות הקשה בת"ח מה ענין שבועה שמשביעין אותו הב"ד לקפץ ונשבע מעצמו להתחייב קרבן והתוס' ע"כ מחלקין בכך מדכ' בד"ה מיעוט כו' דאיצטרך קרא למעטי שטרות מקרבן והשתא למאי איצטרך דכבר אימעט לקמן משבועת ב"ד. ולפע"ד דמשום הא לק"מ דס"ל להתוס' כל שאינו יכול להוציא ממונו בדין לא מקרי ממון לחייב עליו קרבן ולכן קרקע כשאין להתובע עדים שהקרקע שלו איך יוציאו ממנו אם יתבענו בב"ד לא ישביעהו שיהיה מוכרח להודות וא"כ לא מקרי ממון וכשכחש בו פטור מקרבן משא"כ שטר משכחת ליה שיתברר הדבר בלא שבועה כשימצאו אצלו השטר הכתוב בשמו של המפקיד וק"ל:
אבל אא"ז במהרשש"ך הקשה דלהתוס' לפטור מקרבן שבועה בכופר הכל וזה לא נשמע מעולם וקו' אלימתא הוא זו. לכן נלפע"ד דכוונתם כיון דאין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות ש"מ דדרשינן קרא דכי יתן איש אל רעהו כסף או כלים בכלל ופרט ולא בריבוי ומיעוטי וממילא ה"ה לקרא דוכחש בעמיתו דרשינן בכללא ופרטא וממעט קרקעות ממילא דו"ק:
מיהו לולי דבריהם היה נלע"ד דמייתי ראיה ממתני' דר"א מודה לענין קרבן ודרש מכל ולא הכל והיינו מדפליג ר"א ברישא דמתני' עד שיאמר שבועה באחרונה ולא מייתי נמי דפליג אסיפא דלר"א חייב אפי' בגנבת עבדי ש"מ דלא פליג ודו"ק: