גמ' מנין לאלה שהיא שבועה כו' צ"ע וכי נעלם ממנו קראי דסוטה שבועת האלה וצ"ל דבעי למילף אלה בלא שבועה הוה נמי שבועה לאפוקי מקו' תוספות ד"ה כך כו'. ומה"ט נמי לא מייתי מקרא דנביאים דקדים מויואל שאול את העם ארור האיש וגו' וכתיב ויהונתן לא שמע בהשביע אביו משום דאיכא למימר ארור שבועה הוא וה"ל אלה שיש בו שבועה אבל מנבוכדנצר מייתי שפיר דכתיב אלה לחוד בקרא:
מיהו מקרא דנביאים יש לתרץ עוד משום דה"א תרווייהו עביד לייטינהו והיינו ויואל ואשבעינהו והיינו ארור והא דלא כתיב וארור אורחא דקרא הכי לכתוב בלא וא"ו ולכן כדמייתא מקרא דיהושע מקשה דילמא תרווייהו עביד אשביענהו ולייטינהו ולא משני לכתוב וארור משום דע"כ אין דקדוק בכך מדלא מייתי מקרא דקדים משאול ולבסוף משני אקרא דשאול גופא דה"ל למכתב וארור וסמך אתי' הראשון הנ"ל דבעי למילף אלה בלא שבועה השתא דאתי' להכי מיהושע נמי לק"מ ודו"ק:
ולא יהיה עוד המים למבול הרא"ש גורס לא אוסיף לקלל האדמה בעבור האדם ולא אוסיף להכות כל חי דהנהו קדמי טובא ועוד בהנך קראי כתיב ג' פעמים ולא יכרת כל בשר עוד ממימי המבול ולא יהיה מבול לשחת כל בשר ולא יהיה עוד המים למבול אלא ע"כ הנהו ספורי דברים בעלמא נינהו עי' ברא"ש. ולפע"ד נהי דלבתר דמסקינן דלאו לאו שבועה א"כ לא אוסיף נמי שבועה הוא מ"מ קרא דכאשר נשבעתי על מי נח ע"כ אהנהו קרא דגי' שלפנינו קאי דמזכיר שם מי נח. שלא יהיה עוד מבול:
ומה שהקשה דג' קראי כתיב התם יש לישב ע"פ מה דאיתא במדרש ולא יהיה עוד מבול לשחת כל בשר ולא הזכיר מים לרבות אפי' של אש וגפרית אינו מביא לשחת כל בשר אבל מביא על אומה א' כסדום וה' המטיר וגו' ושל מים אפי' על אומה אחת אינו מביא שנאמר ולא יהיה עוד המים למבול ושם לא הזכיר כל בשר וא"כ הנהו תרי קראי צריכי ולא מיותר כ"א הך קראי ולא יכרת עוד כל בשר ממי המבול דהשתא אפי' על אומה אחת אינו מביא מכ"ש שלא יכרת כל בשר ע"כ לשבועה אתא ומה"ט אמר הקב"ה לישראל כי מי נח וגו' דוקא שנשבע אפי' אמקצת העולם לא יביא ה"נ נשבע מלקצוף ולגעור כלל בישראל ודו"ק:
לאו לאו תרי זמני. הראב"ד ס"ל כשמתכוון עצמו לתפוס באותן לאו לאו שאמר ה' יתברך הוה שבועה גמורה ותוס' כ' אינו אלא זהירות נלפע"ד משום דמרא דהך שמעתא הוא רבא וס"ל לעיל רפ"ג מתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי והא"ש נמי דמציינים תוס' אדרבא ולא אדר"א ודו"ק:
ושמר נפשך מאוד סיפא דקרא פן תשכח הדברים אשר ראו עיניך ומיניה ילפינן כל השוכח דבר אחד ממשנתו מתחייב בנפשו והיינו משום דגורם קללה לנפשו ארור אשר לא יקים דברי התורה הזאת לעשות אותם ושפיר ילפינן מיניה מקלל עצמו ולא חובל בנפשו ומתורץ קו' תוס' אך לפ"ז קו' תוס' השניה במ"ע ניליף מהכא אזהרה למקלל או"א ותי' תוס' לא שייך ודו"ק:
באיסורא אית ליה הקשה הר"ן מ"מ לא נשמע מיברכך כ"א אל יברכך אבל לא יקללך כדמשני הש"ס בקדושין אקרא דאם בחקתי תלכו ותי' דהתם קאי אליבא דמ"ד לא בעי ת"כ אבל לר"מ דבעי התם תנאי כפול לא אתאינן לכך וההיפוך מן יברכך הוא יקללך. ובזה א"ש דקתני יברכך אע"ג דכבר תני אל יכך לאשמועינן דלר"מ ההיפך מברכה קללה. ע"כ תוכן כוונת הר"ן. אך עדיין צריך להבין לאשמועינן ביברכך ומכ"ש אל יכך י"ל דהמפורשים הקשו מ"ט דרבנן דפטרי הכא הא אפי' בממונא אית להו מכלל לאו אתה שומע הן ותי' דג' מחלוקת בדבר עיין עליהם. והוא דוחק. ובאמת להר"ן הנ"ל לק"מ דאיכא למימר רבנן לשיטתייהו דס"ל התם מכלל לאו אתה שומע הן וקשה מאם בחקתי תלכו וע"כ צ"ל דהא לא ברכה ולא קללה וא"כ ה"נ פטור דההיפך מיברכך הוא אל יברכך אבל לא יקללך. אך ז"א דאכתי מאי טעמא באל יכך דע"כ ליכא למשמע מיניה כ"א יכך ע"כ צ"ל דהנהו רבנן ס"ל דבעי תנאי כפול אפי' באיסורא וג' מחלוקת בדבר והשתא א"ל משום רבנן נקט אל יכך ויברכך וייטיב לך משום ר"מ כנ"ל ודו"ק:
מיהו לבתר דמפכינן לק"מ קו' הר"ן לרבנן דר"מ ולא הוה שייך תי' משום דלדידהו אה"נ דאל יברכך הוה שבועה מדאיצטרך חנקי בסוטה דלא נימא לא הנקי אלא איסורא ש"מ דכהאי גווני הוה שבועה וק"ל:
אנא האל האדון. אתה ה' רועי. אשר הצלתני מריב ומדון. בזה הפרק הרביעי: מלטני נא משגיאה וזדון. ותאמין ותחזק זרועי להורות ולדון. בפרק שבועת הפקדון: