גמ' להכי כתבה רחמנא לעדות בשבועות בטוי כו'. יש להבין אכתי מה צורך למכתב גבי שבועת בטוי ת"ל בלא"ה נדע מדאיצטרך ונעלם גבי שבועות בטוי ש"מ דלא נילף מפקדון דאל"ה גם בטוי נילף וי"ל דמשו"ה כתיב בבטוי ונעלם ולא יליף מפקדון כי היכי דלא ניליף נמי מניה למושבע כנשבע אבל עדות שפיר ה"א דיליף מיניה לכן כתבה גבי שבועות בטוי. ובזה מיושב קו' המהרש"א דמוכח ע"כ דבבטוי לא הוה מושבע כנשבע מדכתבה גבי שבועות בטוי ודו"ק:
ובזה מיושב מה שהקשתי לעיל דה"ל להקשות למעלה ותהדר עדות. והא"ש דא"ל מה לפקדון שכן לא עשה מושבע כנשבע ואין לומר פקדון ניליף מעדות והיינו דוקא מקל וחומר כמ"ש לעיל והשתא איכא למימר בטוי תוכיח דאין לומר היא גופא ניליף דא"כ ונעלם למה לי הקצרתי ודו"ק:
ותירוצו של המהרש"א לא יכלתי להבין דכ' ניליף מרוצח ודבר תימה מה ענין מושבע כנשבע לרוצח וכי התם משבועה איירי. ובפלפול אמרתי דלכאורה יש לישב קו' המהרש"א דליכא למילף מפקדון דמפסיד ממון חבירו וגם נשבע על שקר לכן חייב מושבע כנשבע משא"כ בטוי וצ"ל מ"מ קשה היא גופא ניליף דיהיה בטוי שייך דוקא דמפסיד ממון לחבירו ויהיה נמי מושבע כנשבע וע"ז תי' המהרש"א דיליף מרוצח דלא איירי דוקא מתביעת ממון ודו"ק. ועוד חידושים בסוגיא זו וישוב דעת הרמב"ם עי' בחידושי הו"ת שלי בפנקס שני: