גמ' בעומד במרדו ור' היא הארכתי בסוגיא זו מאוד בקונטרס לוית חן שלי וכאן אקצר. וצריך להבין מ"ט לא קאמר לעולם בדלא עביד תשובה כו' ומאי לשון בעומד במרדו דקאמר. ויש לומר דבס' תוספת יוה"כ מקשה מ"ט לא מדקדק הש"ס הכא כמו התם סוף יומא השתא ל"ת עשה מבעיא ויש לומר הנה קשה התם מאי מקשה השתא ל"ת עשה מבעיא דלמא משמעינן דאפי' עשה נמי בעי תשובה ולא מהני יו"כ לחוד רק ז"א דהרי התם מוקי מתני' כר' דיו"כ לא בעי תשובה ואם כן כל זמן דלא מוקי מתני' דהכא כר' לא היה קשה השתא ל"ת עשה מבעיא רק בתר דמוקי כר' ה"ל להקשות ה"נ כמו התם גם לזה יש לומר דלכאורה אין זה מוכרח דל"ת קיל מעשה דדוקא התם מיירי בעשה תשובה בודאי ל"ת קיל אבל הכא איירי דלא עשה תשובה ומצי איירי בעומד עדיין במרדו ואינו רוצה לקיים העשה שאז העשה חמור מל"ת דקיי"ל מכין אותו עד שתצא נפשו ולכן מדקדק לומר בעומד במרדו ודוק. ועי' לקמן בסמוך:
ברש"י ד"ה ורבנן כו' מיתה ממרקת אחר יו"כ כו' עי' מהרש"א שהוקשה לו מנ"ל דלא סגי בשאר עבירות במיתה לחוד ע"ש. ולפע"ד דהכא לר' זירא קיימי' דמשני בעומד במרדו ור' היא ואיהו אית ליה לעיל ח' ע"ב כדמקשה הש"ס וכי מאחר שאינו מכפר למה תולה אמר ר' זירא לומר שאם מת מת בלא עון ורבא הקשה עליו ואם מת מיתה ממרקת אף בלא יו"כ ע"ש אם כן ר' זירא ס"ל דאין מיתה ממרקת בלא יו"כ ושפיר פירש"י הכא. והנה יש לומר דרבא דאמר לעיל אם מת מיתה ממרקת בלא יו"כ וס"ל דמיתה מהני בלא יו"כ לכן קאמר לקמן כרת דיומא לית ליה ולא חש לשינויי דהש"ס דמשכחת ליה בסמוך לשקיעת החמה או חנקתי' אומצא נהי דשינויי דחיקא נינהו לאוקמא קרא דוקא בהכי מ"מ הרי כ' תוס' דה"ה מת מעצמו כל היום קודם השקיעה דיו"כ בסופו מכפר וזהו ודאי לא דוחק הוא ומ"ט נעלם זה מרבא אבל לפי הנ"ל א"ש כיון דס"ל לרבא דלרבנן מיתה ממרקת בלא יו"כ לא ס"ל שר' יחלוק על זה ויהיה סברות הפוכות וזהו היפך ממ"ש מהרש"א בדברי רש"י:
ובזה א"ש פסק הרמב"ם שפסק לחלק בין חמורות לקלות דבקלות לא בעי תשובה וס"ל דרבנן לא פליגי כ"א בחמורות דומיא דהנך ג' והקשה פני יהושע א"כ לוקמי מתני' כרבנן ובעומד במרדו דבקלות לא בעי תשובה וחמורות בתשובה איירי דהא השתא דמוקמינן כר' נמי לא בחד גוונא איירי דהא הנך ג' ע"כ בעי תשובה וע"כ הא כדאיתא והא כדאיתא ואם כן לוקי כרבנן ע"ש. והא"ש דר' זירא דס"ל לרבנן דמיתה בעי יו"כ או תשובה אפי' בשאר עבירות דלא הנך ג' ואם כן נהי דבקלות נחתינן חד דרגא די לן דמהני בהו מיתה לחוד אבל יו"כ לחוד לא ולא מצי לאוקמי מתני' כרבנן לכן קאמר ר' זירא בעומד במרדו ור' היא אבל רבא דס"ל בשאר עבירות החמורות מיתה לחוד מהני אם כן בקלות יו"כ לחוד נמי מהני כפסק הרמב"ם ובאמת לא צריכה לאוקמי מתני' השתא כר' אלא אפי' כרבנן רק ר' זירא לטעמיה הוא דמוקי כר' ודוק:
ובזה א"ש נמי מאי דפסק הרמב"ם דלא תעשה מהקלות הם ולפי מאי דמסיק הש"ס ביומא התם דוקא ל"ת הניתק לעשה הוא מהקלות אבל לא תעשה גמור מהחמורות הוא והיינו משום דקשיא להש"ס התם השתא ל"ת עשה מבעיא ע"ש וכבר כתבתי לעיל בסמוך דהך קושיא היינו משום דמוקי למתני' דהתם כר' דלרבנן לק"מ דנקט עשה לרבותא דאפ"ה יו"כ לחוד לא מהני והשתא הא דדחקי' ומוקי מתני' כר' התם משום דמתני' דשבועות נמי אתי' כוותיה והיינו דוקא לר' זירא אבל לרבא גם מתני' דשבועות גם מתני' דיומא לא אתי' כוותיה דר' ולק"מ קו' הש"ס דהתם ול"ת הוה ל"ת גמור ודו"ק:
אך לפמ"ש דהרמב"ם פסק דקלות יו"כ בלא תשובה מהני גם לרבנן אם כן גם אי אתי' כרבנן נמי קשה השתא ל"ת עשה מיבעיא וליכא למימר דנקט עשה לרבותא דאפ"ה לא מהני יו"כ בלא תשובה ז"א דבקלות כ"ע מודו דלא בעי תשובה. וי"ל דהתם איירי ביו"כ בזמן הזה דליכא שעיר המשתלח והרמב"ם פסק בזה"ז אפי' קלות בעי תשובה ועיין מ"ש לקמן בסמוך אי"ה:
גמ' אבל ר' יהודה לא ס"ל כר'. בזה א"ש מאי דקאמר הש"ס דרבי ישמעאל ס"ל אין בה ויש בה בר קרבן הוא ולא סגי ליה בידיעת בית רבו עי' לעיל ט' ע"א ובתוס' שם משום דלמאן דס"ל ידועת בית רבו ע"כ אין בה היינו תינוק שנשבה וזהו דוחק גדול דכל שעירי רגלים ור"ח וחיצון דיו"כ מכפרים על תינוק שנשבה כמ"ש פ"י ותי' על זה דמכפרים נמי איש בה ואין בה והא דכתי' אחת בשנה ולא פעמים בשנה מוקי לה ר' למזיד מכפר בלא תשובה וזה רק אחת בשנה ור' לטעמיה דיו"כ לא בעי תשובה ע"ש בפ"י אבל ר' ישמעאל איהו רבנן דר' וס"ל כר' יהודה כמ"ש תוספות ביומא אם כן לא מצי ס"ל ידיעת בית רבו וק"ל:
תלמוד לומר אך חלק לפי פסק הרמב"ם לחלק בין יו"כ עם השעיר ליו"כ בזמן הזה אם כן דלמא לעולם ר' יהודה ס"ל כר' והא דקאמר יו"כ מהני בלא תשובה מהכרת תכרת היינו עם השעיר וברייתא דספרא איירי יו"כ בזמן הזה והכי איירי התם בהדיא ע"ש בספרא דמרבי' מדכתיב ב' פעמים יו"כ היא דמכפר אפי' בלא שעיר. וי"ל דקשה אדבעי למילף מחטאת דבעי תשובה אדרבא נילף משעיר המשתלח דלא בעי תשובה וכמ"ש תוס' סוף ד"ה הואיל כו' אדרבא נילף משעיר הנעשה בפנים כו' וצריך לומר דשעיר המשתלח גופיה דמכפר בלא תשובה לא נדע אלא מדאיצטרך אך חלק גבי יו"כ בזמן הזה ש"מ בדאיכא שעיר מכפר בלא תשובה אבל כל כמה דלא כתיב אך לא נדע שעיר המשתלח וא"כ ע"כ ר' יהודה לא ס"ל כר' דלר' ידעינן שעיר המשתלח דמכפר בלא תשובה מהכרת תכרת וא"ש ודו"ק:
תוס' ד"ה הואיל כו' ועוד אדרבה נילף משעיר הנעשה בפנים כו' שבקו תוס' לשעיר המשתלח ועי' מהרש"ך הובא בס' קרבן אהרן ולפע"ד משום דעיקר קו' תוס' אחמורות דאלו קלות ידעינן דמכפר במזיד דומיא דשפחה חרופה עי' מהרש"א ואם כן עיקר קושייתם מנ"ל דמכפר חמורות במזיד ולא מצי לשנויי משעיר המשתלח דאיהו גופא מנ"ל דילמא מפשעיהם אקלות קאי אבל מפנימי מוכח שפיר דמכפר אמקדש וקדשיו שהם חמורות דחייב כרת וא"ש ודו"ק:
ד"ה תלמוד לומר כו' דלמא בעשה תשובה מיירי פי' שאכל ביו"כ ואחר כך באותו יום עצמו מתחרט על אכילתו ואף ע"פ שלא התענה שכבר אכל מ"מ מהני החרטה שהיא התשובה בכל הש"ס (והסיגופים נקרא יסורים) עם היום. א"נ שאכל חלב לפני יו"כ ומתחרט ושב על אכילת החלב נהי דאינו שב מרשעתו ואוכל ביו"כ מ"מ מהני אחלב דהכי קיי"ל מומר לאוכל חלב ומביא קרבן על הדם שב מידיעתו קרינן עי' הוריות י"א ע"א רבא אמר דכ"ע מומר לאכל חלב לא הוה מומר לדם כו' ע"ש. ובחנם נתקשה בעל קרבן אהרן בכל זה:
אהודך בניב ושפתים. החונן לאדם דעות:
עזרתני בשבועות שתים. פרק ראשון שבועות:
ככה אל תעזבני. העומד לימין עני, הדריכני באמתך ולמדני. בידיעות פרק שני: