אלא אמר ר"פ ל"ק הא ב"ש הא ב"ה עתוס' ומהרש"א והנלע"ד דודאי התם במגילה דמיירי מדאוריי' לק"מ מב"ה דהוצאה דבמה שאמרה מתני' אלא אוכל נפש בלבד כולל לכל מר כדאי' לי' לב"ש אוכל נפש ממש ולב"ה מתוך שהותרו מלאכת או"נ הותרו נמי שלא לצורך או"נ ולאפוקי מה דלא שייך באוכל נפש כלל והכא במתני' דמיירי משבותי' דרבנן פשיטא דלק"מ מב"ה ורק משבות דמשילין. ומשני דטלטול הוה אביזריהו דהוצאה וכיון דהוצאה הותרה לב"ה אקילו בי' רבנן בטלטול ואולי כל זה בכח כוונת תוס':
המוסר בהמתו לבנו או לרועה. לכאורה משמע ממתני' דלרועה דהוה שומר שכר הרי הוא כרגלי הבעלי' עיי' לקמן מ' ע"א ולשואל דחייב באונסי' הוה כרגלי השואל אלא למאי דמוקמי' כר' דוסא דוקא בשני רועי' אבל ברועה א' אפי' שומר שכר הוה כרגלי השומר וכ"ש בשואל ע"כ פריך לקמן פשיטא בשואל דהוה ק"ו מרועה ומשני לא נצרכה דלא מסיר לי' עד י"ט וכו' ובזה ארווח לן דקאמר מתני' מסייע לר' יוחנן וקשה ה"ל למימר בלשון קו' לימא מסייע לי' ומאי קמ"ל ר' יוחנן ולהנ"ל ניחא דאי לא מוקמי' מתני' בשני רועי' וכר' דוסא לא הוה ידעי' דמיירי בלא מסרו לו אלא אפי' במוסרו לו מעי"ט וקמ"ל החילוק שבין רועה ש"ש לשואל כנ"ל ואין כאן לימא מסייעא לי':