אמר רבא אר"ח אר"ה הלכה כרבי ולאיסור יל"ד לאיזה צורך אמר הלכה כרבי ולאיסור ה"ל למימר הלכה לאיסור וי"ל דהוה סד"א חכמי' אוסרי' וטעמי' משום הכנה. אבל השתא דאמר רבא רבי הוא תנא דאוסר ולרבא ע"כ לרבי לית לי' הכנה כדמוכח בעירובי' ל"ח ע"ב דדוקא אי תחלת היום קונה עירוב אז אפשר דאית לי' לרבי הכנה ועפ"ה מניח ע"ת על תנאי משום דתחלת היום קונה עירוב ושבת לעצמו הכין אך רבא הא ס"ל שם ל"ו סוף ע"א זאת אומרת סוף היום קונה עירובו וא"כ ע"כ לרבי לית לי' הכנה דא"כ איך מניח ומתנה וא"כ הת"ק דאוסר בתחלה להניח עח"צ ע"כ לאו משום הכנה אלא משום תיקון משו"ה דקדק רבא לומר הלכה כרבי ולאיסור:
ובזה מיושב נמי קו' תוס' דלקמן דאמרי' משום למיקני שביתה ולא אמרי' משום הכנה דלטעמי' דרבא דסוף היום קונה עירוב ע"כ צ"ל בחילות קנין העירוב לא שייך הכנה וא"כ ע"כ טעמא דר"א התם משום למיקני שביתה בשבתא לא ומשו"ה קאמר הכא האי טעמא:
מניח אדם עירובי תבשילין מי"ט לחברו ומתנה כ' מהרש"ל דלרש"י אין צריך לומר אם היום קודש ולהרי"ף צ"ל אם היום קודש אין עירובו כלום. ונ"ל דתלי' במניח עירובי תבשילין בעי"ט כתיקונו אי מותר לבשל בי"ט ראשון לשבת או לא וכמ"ש מג"א סי' תקכ"ז סקי"ג ע"ש וא"כ לא קאמר מג"א אלא כשבקיאי' בקביעא דירחא דיום שני חול גמור הוא משא"כ כשלא הי' בקיאי' מה לי ראשון מה לי שני. וא"כ במניח בעי"ט מותר לבשל אפי' בי"ט ראשון לשבת משא"כ במניח ביט"א ומתנה אסור לבשל ביומו ע"כ ס"ל לרי"ף דצריך לפרש אם היום קודש אין עירובו עירוב שלא יבוא לטעות לבשל גם היום. ורש"י סובר כטעם השני של מג"א דאפי' מערב בעי"ט נמי אסור לו לבשל בי"ט א' משום שבות רחוקה לא התירו א"כ גם במניח ע"ת ומתנה אין צריך לומר אם היום קודש דפשיטא דלא יבשל היום שהרי אפי' במניח ע"ת כדינו אינו מבשל בי"ט א' לשבת וק"ל:
ממלאה אשה כל הקדירה בשר עיי' מ"ש ר"ן ומה שסיים דנחיימא אגב אימי' ע"י עכו"ם צ"ע קצת כיון דמרבה בשיעורא דאורייתא א"כ אמירה לעכו"ם הוה רק שבות א' ואפ"ה מותר לצורך המילה א"כ בלא אגב אימי' נמי נחיימי' בקדירה בפ"ע ע"י עכו"ם וצ"ל נהי דמדאוריי' הוא מ"מ אינו דומה למבשל בקדירה בפ"ע דמרבה בשיעור' הוה כמו חצי שיעור באיכות המלאכה כמ"ש רמב"ם גבי קרימי חלב שהן כמו חצי שיעור באיכות החלב ה"נ דכוותיה ובעל איבעי דידע שהוא דאורייתא טעה בזה ולא ידע לחלק בין מרבה בשיעורים למרבה בבצירה ולמסקנא מרבה בשיעורא עדיף דהוה רק חצי שיעור כן צ"ל להר"ן ועיין תוס' גיטין ח' ע"ב ועיין תוספות פסחים מ"ו ע"א שהקשו אי אמרי' הואיל א"כ בטלת כל מלאכות שבת הואיל וחזי לחולי שיש בו סכנה ונראה דהאי קושי' לשיטת הר"מ מר"ב ברא"ש פיה"כ דס"ל פקוח נפש הותרה בשבת כמו אוכל נפש בי"ט אבל לשיטת הר"ן דשמעתין דפ"נ דחוי ואוכל נפש הותרה בי"ט לק"מ קו' תוס' דהואיל לא אמרי' אלא באוכל נפש בי"ט דהותרה אבל לא בפ"נ דדחוי. והנה תוס' תירצו שם דחולי שיש בו סכנה לא שכיח וצ"ל אפי' יש כאן חולי לפנינו מ"מ לא שכיח שיצטרך לאותו מלאכה מ"מ צל"ע בהאי סוגי' דמנחות כיון שהחולה לפנינו ואמדוהו לב' גרוגרת בודאי שכיח טובא שיצטרך עוד לגרוגרת אחד וא"כ אין כאן איסור מלאכה כלל וצ"ל דמדרבנן בעלמא הוא וצ"ע: