ע"ד דרבי מהו למאמרו שיהא מאמר לבן תשע כיון דס"ל דלא בעינן דעת גבי מאמר כמו גבי ביאה א"כ צריך המאמר ג"כ לקנות ומסיק ביאת גדול גומרת מאמרו קונה ומשייר ביאת קטן גומרת מאמרו קונה ומשייר מה בין ביאתו למאמרו וכו' המפרשים ז"ל הגי' בכאן והפ"מ ז"ל מפרש בתמיה לשון ביאת קטן גומרת ואית דבעי מימר מה בין מאמרו של קטן למאמרו של גדול מפרשים בתמי' דא"כ מאי נפ"מ בין גדול לקטן ובודאי איכא נפ"מ ולפענ"ד מתבאר באר היטב כפשוטו ע"ד דעת הרמב"ן ז"ל דהנה כל עיקר הענין דביאת קטן ב"ט שנים הוא כמאמר בגדול ואילו ביאת חרש ושוטה הוי ביאה גמורה כדאיתא בבבלי דף נ"ו בת ישראל פיקחת כו' ונפלה לפני יבם חרש אוכלת עיי"ש דביאתו ביאה גמורה וכן בירושלמי ר"פ הבע"י גרסינן הוין בעי מימר בפיקח שיש בו דעת שהוא קונה בין לדעת בין שלא לדעת וחרש שאין בו דעת לא יקנה אלא לדעת אשכח תני ר"ח אחד החרש ואחד השוטה שבעלו קנו יפטרו את הצרות ע"כ היינו טעמא אף דביאת יבמין א"צ דעת והי' שוה חשו"ק מ"מ קטן גרע מגזה"כ דילפינן במס' קידושין דף י"ט א"א פרט לאשת קטן ושיטת התוס' ז"ל במכילתין דף ס"ח ע"א דהוא גזה"כ דלא קניא לי' לקטן ואין בה קנין ולא מצינו שום אישות לקטן בעולם כלל מדאורייתא והא דגרסינן בדף ס"ח ע"א ביבם בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו עסקינן דמדאורייתא קניא לי' כתבו בתוס' ז"ל דגרסינן דמדאורייתא חזי לי' וה"פ סד"א כיון דמדאורייתא זקוקה וכו' ולא בעי כונה ביבמה קס"ד דקני לה מדאורייתא ותיאכל בתרומה קמ"ל דלא משום דלא קני לה עכ"ל ז"ל זהו שיטת רבותינו בעלי התוס' ז"ל אבל שיטת הרמב"ן ז"ל דקני לה מדאורייתא והא דממעטינן אשת איש פרט לאשת קטן היא רק על איסור אשת איש לחוד והא דקני לה מדין תורה טעמא דמילתא כדתני עלה בתוספתא דמכילתין זה הכלל כל ביאה שצריכה דעת אין ביאתו ביאה אינה צריכה דעת ביאתו ביאה וכן בירושלמי עכ"ל ז"ל ועי' בהה"מ ז"ל בפ"ה מה' יבום הי"ח עיי"ש דלשיטת הרמב"ן ז"ל רק חכמים עשו ביאת ב"ט כמאמר בגדול. והוא ע"כ לחומרא. ועפ"ז לשיטת הרמב"ן ז"ל מתפרש הסוגיא דידן לפי פשוטו דלרבי דיליף מאמר מביאה וע"כ מהני מאמרו של ב"ט שנים כמו בגדול ביאת גדול גומרתו ומאמר קונה ומשייר ה"נ ביאת קטן גומרת מאמרו קונה ומשייר. דהא מדאורייתא הוי ביאתו ביאה ורק לחומרא. מדרבנן עשו אותה כמאמר בגדול. וע"כ פשיטא דלרבי דיליף מאמר מביאה הרי גם בקטן כן דבמקום דקנה הביאה שלא מדעת קנה המאמר וכמו דקונה הביאה אף שלא לדעת דהא קטן הוא כמו כן קני המאמר כמו דמסיק מה בין ביאתו למאמרו בניחותא דמ"ש דביאתו קונה ומאמרו אינו קונה ואית דאמרי באופן אחר מה בין מאמרו של קטן למאמרו של גדול בניחותא מדוע לא יקנה המאמר בקטן כמו בגדול ודוק:
שמואל אמר דברי ר"מ עשו ביאת בן תשע כו' ודכוותי' נעשית חליצת בן תשע כו' הכל מדברי ר"מ היא כדמוכח מבבלי דף צ"ו ורבנן אמרי אין חליצת ב"ט כו' כלום וכדמפרש ולמה עשו ביאת ב"ט כו' כמאמר בגדול פי' דקשה ליה מ"ש ביאה ומ"ש חליצה ולכאורה לשיטת התוס' ז"ל הנ"ל ניחא כיון דמדאורייתא ממעטינן מאשר ינאף א"א פרט לאשת קטן ולא מצינו שום אישות לקטן ודכוותי' גבי חליצה ממעטינן קטן דאיש כתיב בפרשה ע"כ שפיר ניחא האי ירושלמי דמיבע"ל דמ"ש ביאה מחליצה כיון דמדאורייתא תרוויי' שוין בין בביאה בין בחליצה. מ"ש דבביאה העלו חכמים ביאתו למעלת המאמר ומ"ש בחליצה דלא העלו חכמים מעלת החליצה למעלת הגט אבל לשיטת הרמב"ן ז"ל הנ"ל קשה לכאורה דמאי פריך מ"ש ביאה מחליצה הא ביאה מדאורייתא שפיר קנה אף קטן ואך רבנן הורידו מדריגתו ועמדוהו על מעלת המאמר משא"כ בחליצה דמדאורייתא אינו כלום לא העלו חכמים מדריגתו למעלת הגט וי"ל דאפ"ה פריך שפיר דאימתי ס"ל להרמב"ן ז"ל דביאת קטן קנה מן התורה היא רק לבתר דמסיק הטעם שכן ביאה בגדול קנה בין שלא לדעת וקטן כשלא מדעת דמי ע"כ קנה מן התורה אבל בלא זה הסברא גם ביאה לא קנה מן התורה גבי קטן ע"כ מסיק זה הסברא גופי' דביאה בגדול קונה בין מדעת בין שלא מדעת ע"כ בקטן מדאורייתא שפיר דמי דאיש דממעטינן קטן רק מאיסור א"א אבל הכא גבי חליצה דאינו קונה בגדול רק מדעת וע"כ מאיש נתמעט לגמרי ולא מהני החליצה כלום ויש להאריך בזה: