ותהא נאמנת לומר מת חמי לא כן סברינן מימר כשם כו' פי' המפרשים ז"ל קשה מאד וגם הנו"י עמל הרבה וג"כ קשה להבין ונראה לפענ"ד דמתפרש בפשיטות עפ"מ דגרסינן לעיל בפרקין ה"ד רב נחמן בר' יעקב בשם רב נישאת ע"פ עדים שנים אפילו אינן אמרין לי' לית אתנו [והוא כדאיתא בש"ס דילן ע"פ שני עדים לא תצא אפילו כשבא בעלה כדמסיק שם ל"צ בשאין ידעינן לי' ויכר יוסף את אחיו וגו' עיי"ש בגמ' דבלא ידעינן לי' אפילו ע"פ ע"א לא תצא אך בדאתא בי תרי ואמרין אנן הוינן בהדי' מכי נפק עד השתא אז בנשאת ע"פ ע"א תצא וע"פ שנים לא תצא] ר"ל לית את אין אנו מכירין אותך ר"ש בר רב יצחק בעי הגע עצמך שהוא אדם מסוים כגון אימי אר"י בר"ב ולית כמן בר נש דמיי לר' אמי ועפ"ז מבואר היטב הסוגיא הזאת בפשיטות דלשון המשנה הוא כך האשה שהלכה היא ובעלה למדה"י באת ואמרה מת בעלי תנשא ותיטול כתובה וצרתה אסור' ומסיים הפלוגתא דר"ט ור"ע בענין תרומה וכן באמרה מת בעלי ואח"כ מת חמי תנשא ותיטול כתובה וחמותה אסורה ומסיים ג"כ הפלוגתא דר"ט ור"ע לענין תרומה. משמע מלשון זה האשה שהלכה היא ובעלה למדה"י משמע דהיו בכאן והלכו מכאן למדה"י היא ובעלה כן ברישא לענין צרתה כן בסיפא לענין חמותה ומדלא נקט בסיפא שהלכה היא ובעלה וחמיה למדה"י משמע דחמיה הוא מעולם במדה"י אך חמותה באת לכאן והוחזקה א"א ואח"כ הלכה היא ובעלה למדה"י ואמרה שמת בעלה ואח"כ חמי דאינה נאמנת על הצרה ועל חמותה ע"ז מקשה דלמה אינה נאמנת על חמותה הא כל עיקר הטעם דאינה נאמנת משום דחשודה לקלקלה מפני שנאה כדאיתא לעיל בחמותה וצרתה וכל החמש נשים דהוא מפני שנאה חשודים לקלקלה וכמים פא"פ כו' א"כ הכא גבי חמותה לא יקלקלה דהא אנן לא ידעינן לי' הכא ואין מכירין לו וכשיבוא בעלה ג"כ לא יקלקלה כלל והיינו דפריך ותהא נאמנת לומר מת חמי לא כן סברינן מימר כשם שאינן נאמנות כו' והרי הוא רק משום שנאה וחשודה לקלקלה ולא מטעם אחר והכא האיך יקלקלה. ומשני אר"ח תיפתר שהי' חמי' כאן וסיימה ר"ל דמכירין לו כאן מלשון אדם מסוים דלעיל לענין דמכירין לי' וכיון שהיה כאן ומכירין לו בכאן ע"כ תקלקלה. ובזה לא שייך החשש דקילקול שמא יבואו עדים ממדה"י להעיד שהוא הוא בעלה ז"א בשביל זה לא שייך החשד דקילקול דלא סלקא אדעתיה להכי שמא יבואו עדים ובעלה ממדה"י ולא מצינו רק שמקלקלה בביאת בעלה לחוד דכיון דבעלה חי בודאי יחזור כדאיתא בתוס' ז"ל: