אמר גירושין כו' עד חזריו לא גרסינן לזה כן משמע ברשב"א ז"ל וברמב"ן ז"ל וכן כתבו המפרשים ז"ל:
אמר רבב"מ מסתברא כמ"ד צרתה מותרת ברם כמ"ד צרתה אסורה מנפ"ש צד שקנה בה כנגדו היתר בצרתה וצד שלא קנה בה כנגדו היתר בצרתה פי' דצד שקנה בה דהוי בזה הצד צרתה הא זה הצד לא הוי ערוה דהא לא הוי שוב גרושת אחיו זה הצד ואלא הצד שלא קנה בה דהוי ערוה של גרושת אחיו הא בזה הצד לא הוי צרה. ומשני אר"ש וכי יש מנפ"ש בעריות מהו כדון כל יבמה שאין כולה לפנים צד הקנוי שבה לידון משום ערוה. וערוה פוטרת צרתה. פי' לשון הזה היא לשון הש"ס הזה בירושלמי במס' קידושין פ"ג ושייך התם לשון הזה ומשמש בזה הלשון בכל הש"ס וכן לעיל בפ"ב ה"ב גרסינן נמי זה הלשון וכן דרך הירושלמי תמיד ולפעמים גם בבבלי הוא כן אבל עכ"פ הכונה אחת דכיון דחד צד של הקטנה שלא קנה בה הוי ערוה וע"כ אפילו הצד השני אסור משום דדמיא לצרת ערוה. וע"כ ממילא הצרה דהוי צרתה לצד השני הוי ג"כ כצרת ערוה דדמיא לצרת צרה וע"כ ממילא כיון דהצד הזה שלא קנה בה בקטנה אסור ופטורה אף מחליצה כערוה וע"כ הצד השני הוי כצרת ערוה וממילא צרתה של הצד הזה נמי אסורה משום צרת ערוה דדמיא לצרת צרה אבל הרשב"א ז"ל והרמב"ן ז"ל כתבו דלדידן דלא קיימא לן בקטנה שני צדדים אלא מדאורייתא לא קנה לה ומדרבנן קנוי' לגמרי אם כן ממה נפשך מותרת בין לפי הדאורייתא בין לפי הדרבנן עיין שם: