ר' בנימין בר גידל ור"א הוו יתבין א"ר אחא הדא דר"י ב"ח אמר לי' ר"ב ב"ג או מה עלי' שנאמר להלן בשאינה יבמה הכתוב מדבר כו' א"ל ר"א התורה אמרה ביבמה כו' א"ל ר"ב ב"ג התורה אמרה בשאינה יבמה ואת אומר ביבמה ואיקפיד ר"א לקובליה א"ר יוסי לא דר"א פליג אלא דהוא מקפיד על לישנא דשמע מן רביה מה כדון כו'. פי' דר"י ב"ח קאמר בלשון הזה מה עליה שנאמר כאן באחין מהאב הכתוב מדבר אף עליה שנאמר כאן באחין מן האב הכתוב מדבר קשה על לשון הזה דקאמר באחין מן האב הכתוב מדבר דמשמע דאין הכתוב מדבר אלא באחין מן האב כמו בכ"מ דגרסינן בכך וכך הכתוב מדבר דמשמע דאין הכתוב מדבר אלא באופן זה ובאמת הא הכתוב מדבר באחות אשה סתם דאסורה. והכי הול"ל אפילו באשת אחין מן האב נמי אסור דילפינן מעלי' עלי' דאיסור אחות אשה אסור אפילו ביבמה ותיבת אפילו מיבעיא למיתני אבל הקרא מיירי בסתם אחות אשה ולא דהכתוב מדבר בא"א מן האב ותיבת באחין מן האב הכתוב מדבר דמשמע דהכתוב מדבר בא"א מן האב ע"ז הק' ר"ב ב"ג אי מה עלי' שנאמר להלן בשאינה יבמה הכתוב מדבר אף עלי' שנאמר כאן בשאינה יבמה הכתוב מדבר כיון דקאמרת הכתוב מדבר נימא איפכא. ע"ז השיב לו דז"א דהא התורה אמרה ביבמה ע"ז השיב דהכי קאמינא אנא ג"כ דהתורה אמרה בשאינה יבמה דהא ע"כ מיירי בסתם אחות אשה ואת אומר ביבמה ומוקמית קרא דמדבר ביבמה דא"ה אימא ערוה גופיה שלא במקום מצוה תשתרי כמו דפריך בבלי דף ח' ע"ב רמב"ח אימא ערוה גופיה שלא במקום מצוה תשתרי אלא ע"כ דהקרא מיירי בסתם אשה והאיך קאמרת דהכתוב מדבר באחין מן האב דמשמע דווקא ביבמה מיירי קרא. וא"כ ערוה גופיה שלא במקום מצוה תשתרי והכי הול"ל אף עלי' שנאמר כאן אפילו באחין מן האב נמי אסורה שבאמת הכתוב מדבר בסתם אחות אשה. ואך ילפינן מג"ש דעלי' למיסר אפילו במקום מצוה ושלא במקום מצוה. אסורה. מסתמא דקרא. ע"ז מסיק לא דר"א פליג ז"א דבאמת שפיר הקשה ר"ב ב"ג שבאמת הכי הול"ל מה להלן ביבמה אף כאן אפילו יבמה ותיבת אפילו צריך למיתני אבל לא כדקתני בלשון ריב"ח דבאחין מן האב הכתוב מדבר ז"א אלא בלשון אפילו ביבמה אבל הכתוב מדבר בסתם אחות אשה ושפיר הק' ר"ב ב"ג ורק ר"א מקפיד למילף בלשון ששמע מרבו ריב"ח וכיון ששנה בלשון הזה מקפיד למיגרס רק בלשון רבו אבל הכונה דבאמת הכתוב מדבר בסתם אחות אשה ולא באחין מן האב רק ילפינן מג"ש דעלי' דאסור אחות אשה אפילו באחין מן האב כדמסיק מי כדון פי' באמת האיך הוא הלימוד ומסיק מה עלי' שנאמר להלן ביבמה כצ"ל (ומוכח הוא). אף עלי' שנאמר כאן אפילו יבמתו אמרה תורה לא תקח וגו' ומסיק תיבת אפילו אבל הכתוב מדבר בסתם אחות אשה. ולשיטת הבבלי דהכתוב מדבר דווקא במקום מצוה כדגרסינן מה להלן במקום מצוה אף כאן במקום מצוה וא"ר לא תקח ע"כ ולא גרסינן אפילו במקום מצוה אלא סתם במקום מצוה דמשמע דמוקי קרא דמיירי במקום מצוה וע"כ שפיר פריך רמב"ח לרבא אימא ערוה גופי' שלא במקום מצוה תשתרי ע"כ יליף האיסור שלא במקום מצוה מבחי' א"נ תרי קראי כתיבי עיי"ש אבל הכא בירושלמי מוקי לקרא דאחות אשה דמיירי בסתם אחות אשה. ורק מג"ש דעלי' ילפינן דאפילו במקום מצוה נמי אסורה. כדמסיק אפילו יבמתו אמרה תורה לא תקח: