ר"א בשם ר"ה עשו אותו כפועל שאינו מאמין לבעה"ב. פי' דהרמב"ם ז"ל מפרש פי' דמתניתין דידן וכן הר"ש ז"ל בפי' האחרון דפלוגתא דר"מ וחכמים אם יכול לאכול הטבל לפי שיעור כל הב' סאין ואם נאבדו קצת מאותן ב' סאין לא איכפת לן כיון שכבר נתקדשו לשם תרו"מ כן הוא שיטת ר"מ וחכמים ס"ל דאינו מפריש אלא לפי חשבון של הב' סאין ואם נאבדו קצת מן הב' סאין אינו יכול לאכול מן הטבל רק לפי חשבון הנשאר דס"ל דלא קדשו התרו"מ עד עת אכילה דלבתר אכילה אז קדשו התרו"מ למפרע אבל אם אבדו קודם אכילה לא שייך למימר דלבתר אכילה יתקדשו התרו"מ למפרע כיון שאינן בעולם ולא קשה ממתניתין דידן על משנה הקודמת דר"פ דהמפריש מקצת תרו"מ וה"נ הרי מפריש מקצת תרו"מ מן המגורה ז"א דהכא מיירי ברוצה לאכול לע"ע מהמגורה ואומר שכוונתו בהפרשה זאת לתקן על מה שיאכל ולא דמי למפריש מקצת תרו"מ דהתם מפריש מקצת תרו"מ על כל הכרי משא"כ הכא דמפריש על דבר מיוחד מה שהוא יאכל וכן מוכח מהר"ש ז"ל יעו"ש וע"ז מסקינן בגמ' ר"א בשם ר"ה עשו אותו כפועל שאינו מאמין לבעה"ב פי' דאיתא במס' דמאי פ"ז במתניתין פועל שאינו מאמין לבעה"ב חושך גרוגרת אחת ואומר זו ותשע הבאות אחרי' עשויות מעשר על תשעים שאני אוכל וכו' אלמא באומר בפירוש שמתקן מקצת רק על מה שיאכל שפיר דמי ולא נקרא מפריש מקצת תרו"מ וה"נ דכוותיה באומר שמתקן על מה שיאכל שפיר דמי ע"כ מפריש עוד שמונת סאין ואוכלן ומדויק בלשון המשנה תיבת ואוכלן וע"ז מסיק פשיטא הדא מילתא נשרפו הפירות התרומה בטיבולה כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ובשנו"א כיון דקדושת התרומה הוא על פירות הנאכלין וכיון שלא באו הפירות לידי אכילה לא נתקדשו בקדושת תרו"מ נשרף המעשר הפירות בטיבולה כן גי' הגר"א ז"ל כיון דלא הוי מעשר רק על פירות הנאכלין וכדמסיק לכשיאכלו הפירות קידשו התרו"מ למפרע וא"כ כיון שנשרפו קודם שבאו לידי אכילה האיך יתקדשו השתא למפרע כיון דהשתא אינן בעולם: