כיני מתניתא כפר אחד והודה אחד הכופר חייב. פי' דבהאי בבא לא נקט הראשון חייב אלא הכופר חייב לגלות לן דהא דנקט כפר אחד בראשון לאו דווקא אלא ה"ה הודה אחד בראשון והשני כפר ג"כ חייב ואין נ"מ בזה בין ראשון לשני דווקא ברישא כשכפרו זאח"ז נפ"מ בין ראשון לשני אבל באחד כופר ואחד הודה אין שום נפ"מ בזה אלא לעולם הכופר חייב והמודה פטור וקמ"ל טובא בזה דמשום די"ל דכיון שהודה אחד תחלה ע"כ פטור השני בכפירתו דהוי דבר הגל"מ דהא רוב העולם אין נשבעין ומשלמין בדאיכא ע"א כדפרש"י ז"ל במס' שבועות דף ל"ב ע"א דלפיכך משביע עד אחד פטור משום דלא הוי גל"מ כדפי' רש"י ז"ל דאילו הי' מעיד הי' מחייבו שבועה ורוב ב"א אין נשבעין לשקר ומשלמין עכ"ל ז"ל ולפ"ז הי' הא"מ כיון דהודה אתד תחלה וכבר מחויב שבועה ורוב העולם אין נשבעין לשקר בלא"ה ישלם א"כ הכפירה של השני לא הוי אלא גל"מ דדילמא ישבע לשקר ע"כ קמ"ל דמ"מ חייב כיון דע"י עדותו הי' סהדותא דתרי סהדי. וזהו הכונה כיני מתניתא דדווקא נקט האי בבא בלשון הזה הכופר חייב. ולא הראשון חייב אלא הכופר חייב. ובזה מובן הרמב"ם ז"ל בה"ש פ"י הי"ד הודה אחד וכפר אחד הכופר חייב בין שכפר בתחלה בין שכפר בסוף והכס"מ ז"ל כתב דפשוט הוא. ולפי דברינו טובא קמ"ל בזה. ושונה הרמב"ם מלשון המשנה ונקט הודה אחד וכפר אחד והודה אחד תחלה. והגמ' דמקשה השתא כפרו בזאח"ז כפר אחד והודה אחד מבעיא משום דהגמ' מדייק מדנקט כפר אחד תחלה ואח"כ הודה השני בזה פשיטא דהראשון חייב:
אר"י מתניתא והיא שיחזור בו פי' דר"י מפרש כיון דנקט המשנה בלשון שכפר הראשון תחלה א"כ ל"ל שצריך להודות הא אפילו כפר חייב הראשון. וע"כ דקמ"ל פטור דשני בשחזר והודה דיכול לחזור בתכ"ד כאוקימתא בבבלי שם. ומפרש ר' יוסי והיא דצריך שיחזור ולהודות הא לא"ה חייב הגם שכבר כפר הראשון והוי כפרו זאח"ז. שני בתכ"ד דהראשון ר"ל דכפירות השני בתכ"ד דהראשון בזה הזמן שיכול עוד הראשון לחזור ומקבלין אותו ולפ"ז נעשה שני ראשון והי' חייב לפיכך צריך לחזור ולהודות. ומזה הירושלמי מוכח בפירוש כהרב ר' יעקב דאורלאניש ז"ל בתוס' ז"ל דף ל"ב ע"ב ד"ה אבל דלפיכך חייב השני בשכפר תכ"ד משום דיכול הראשון לחזור ולהודות עיי"ש וע"כ קמ"ל דיכול לחזור בתכ"ד ופטור השני: