ר' אבין בשם ר' יוחנן תנינן תרתי כללין ולא דמיין דין לדין שבועות שתים שהן ארבע מביא ארבעה קרבנות בתמי' דהא ע"כ אינו מביא אך ב' קרבנות דהא לר' ישמעאל אינו חייב על לשעבר וע"כ דמהן לחיוב ומהן לפטור [כדאיתא בבבלי] מראות נגעים שנים שהן ארבעה מביא ב' קרבנות בתמי'. והא ע"כ במראות נגעים חייב ארבעה קרבנות. כדאיתא בבבלי. והא דומיא דמראות נגעים קתני מה התם כולהו לחיובא כו':
ר"א בשם ר' אבין פתר לה פתר חורין ר"ל לא כדר"א בשם ר"י דפריך משבועות אנגעים. ומוקים מתניתין בפשיטות כר"י דאינו מחייב על העתיד לבוא. ור"א בשם ר' אבין פריך משבועות אידועות הטומאה. שבועות שתים שהן ארבע ר"ע. דאיהו מחייב על לעתיד לבוא. ידיעות הטומא' [כצ"ל כדאיתא בפ"מ ז"ל ומוכרח היא] שנים שהן ארבע ר"י דאילו ר"ע לא ס"ל העלם מקדש. ע"ז פריך ר"ח קומי ר' יוסי ול"ל כר"י הא אפילו כר"ע אתיא הגם דר"ע לא ס"ל העלם מקדש אך העלם טומאה. הרי משכח"ל ג"כ שנים שהן ארבעה דהוא למלקות. כדאוקמי' בבבלי די"ל כר"ע ולמלקות בידיעות דהתראות. ואך דקפריך שם דלפ"ז לא משכח"ל אך שנים ולא ארבעה. ובירושלמי מבאר דמשכח"ל ארבעה שנים לכרת ושנים לקרבן בידיעה הוי לכרת ובהעלמה הוי לקרבן. והיינו דקאמר ידיעה והעלמה לקודש ידיעה והעלמה למקדש ותרויהו העלם טומאה אך משכח"ל שנים שהן ארבעה שנים ע"י ידיעה שהן ד' ע"י העלמה. וראיתי בריטב"א ז"ל במס' שבועות דף ד' ע"א דכתב שם די"ל שתים שהן ד' בשוגג לקרבן דהא אם קאי שתים שהן ד' על העלם מקדש פי' רש"י ז"ל דשתים כתיב ונעלם ממנו והוא טמא משמע שנתעלמה ממנו טומאה. ויש לרבות מן המקרא עוד שנים העלם מקדש וקודש ואע"פ שנתרבה מן המקרא והוא אבות מ"מ קרי לה שהן ד'. כמו כן י"ל על העלם טומאה של קודש ומקדש דלא כתיבי בהדיא בקרא אך מרבינן מקרא עיי"ש דקאי על העלם טומאה ואכל קודש. ואך דהגמ' מקשה מדסיפא לקרבן רישא נמי לקרבן עיי"ש אבל הירושלמי מוקי בפירוש כן ע"ז השיב ר' יוסי לר' חגי מהסיפא דמחניתין ברפ"ק דאיתא שם מפורש העלם מקדש וע"כ מאן אית לי' העלם מקדש לא ר' ישמעאל וא"כ היכי בעית לאוקמי כר"ע: