אמר רבי רואה אני את דברי ר"ש בפסח שמא הקדש פסח בא שלמים. ובבבלי תמורה דף כ' ע"א גרסינן אמר רבי אין אני רואה דברי ר"ש בפסח שהמותר פסח בא שלמים ואיפשר שגם כאן גרסינן כן ובחיבורי רידב"ז בסי' י' כתבתי שם דאיפשר לקיים הכא הגי' הישנה שלפנינו וכן הגי' בתוספתא דמס' תמורה ובתוספתא פ"ט דפסחים ופרשתי שם כך דכל פלוגתתן הוא קודם הפסח דאי לאחר הפסח כו"ע מודו דנחית עלה קדושת הגוף דלר"ש היא עצמה קריבה שלמים דס"ל אין בע"ח נדחין ולרבנן נמי הרי היא דמי שלמים ורק כל פלוגתתן הוא קודם פסח דלרבנן נחתא לה קדושת הגוף וחל עלה שם פסח ולר"ש לא קדשה רק קדושת דמים בלבד ע"כ קאמר רבי רואה אני את דברי ר"ש בפסח שמא הקדש פסח בא שלמים בתמי' כלומר דאימתי בא שלמים הוא לאחר הפסח אבל בשעת הקדש פסח בא שלמים בתמי' ז"א דלא בא שלמים קודם הפסח אלא תימכר לפסח א"כ ליכא עלה קדושת הגוף ולא חל עלה שם פסח בשלמא אם היתה שלמים ממילא הוי עלה קדושת הגוף משום דהוי שלמים ונקיבה לשלמים קדושה אבל מכיון דלא בא שלמים אלא לאחר הפסח א"כ לא קדשה קדושת הגוף ולפיכך בשעה שהוא שלמים הוי קדה"ג אבל הכא החסרון דאינו בא שלמים ולימא אני רואה דברי ר"ש באשם שמא הקדש אשם בא עולה א"ר אבין אם הקדש פסח בא שלמים גופו קרב שלמים ולפיכך צריכה למימר שמא הקדש פסח בא שלמים כלומר דאם היו שלמים שפיר עושה תמורה משום שלמים אבל באשם א"צ למימר דרואה אני את דברי ר"ש באשם דשמא בא עולה דאף אם הי' בא עולה לא הי' עושה תמורה משום עולה דאין גופו קרב עולה ודוק עיי' בחיבורי רידב"ז סי' י' שהארכתי בזה בדבר חריף עיי"ש ודוק:
א"ר אבין אם הקדיש פסח בא שלמים גופו קרב שלמים אם הקדיש אשם בא עולה אין גופו קרב עולה. ובבבלי במס' תמורה דף כ' ע"א גרסינן שינוייא אחריתא מותר לנדבת ציבור אזלי ואין תמורה בציבור עיי"ש ועי' בדברינו במס' מע"ש פ"ג שהארכתי הרבה בזה בעז"ה עיי"ש היטב ודו"ק: