אמר ר' יוחנן ואפילו אין אמו ראויה לאביו פי' דר' יוחנן מקשה הא דמחדש ר' יהודא אם לא היתה אמו ראויה לאביו לא נעשה בסו"מ אלא בעינן שתהא ראויה לאביו א"כ לפ"ז קשה כיון דיש להאמו אישות אצל אביו א"כ מה שקנתה אשה קנה בעלה. אבל לא נוכל להקשות כן דילמא ר' יהודה לא ס"ל כר"י בר"י דבעינן שיגנוב משל אביו ומשל אמו ור"י בר"י לא ס"ל כר' יהודא דבעינן שיהא אמו ראוי לאישות. ע"ז מקדים ר' יוחנן ומקשה ואפילו אין אמו ראוי' לאביו ר"ל דאפילו מאן דפליג על ר' יהודא היא דר' יהודא מחדש אם לא היתה אמו ראוי' לאישות אינו נעשה בסו"מ משמע דלמאן דפליג עליו ס"ל דלא בעינן ראוי' לאישות דווקא אלא אפילו אינה ראוי' לאישות ג"כ הוי בסו"מ וכ"ש בראוי' לאישות. ע"ז קשה וכל מה שיש לאמו לא משל אביו הם ולפיכך מקשה הגמ' לבתר המשנה הזאת ולא בה"ג בההיא דר"י בר"י משום דהתם מצי לשנוי דבאמו אינו ראוי' לאישות דווקא נעשה בסו"מ אבל במשנה הזאת דמחדש ר' יהודא בלשון הזה אם לא היתה אמו ראוי' לאביו אינו נעשה בסו"מ משמע מזה דלהת"ק אפילו אם לא היתה ראוי' לאביו דאי ס"ד דלהת"ק בהיתה ראוי' לאביו א"נ בסו"מ הכי מיבעיא לר"י למימר דעד שתהא אמו ראוי' לאביו דבזה עיקר הפלוגתא שלו על הת"ק. ומדנקט לשון זה אם לא היתה אמו ראוי' לאביו א"נ בסו"מ משמע דבזה פליג את"ק דהת"ק ס"ל אפילו בא"ר לאביו. ואתא ר"י למימר דבא"ר לאביו אינו נעשה בסו"מ כמו בכ"מ. ולדוגמא רי"א אם לא היתה נבילה מע"ש אסורה משמע מזה דלהת"ק אפילו לא היתה נבילה מע"ש: