1
בעון קומי ר"א עד כדון בעשה בל"ת מנין פי' דהא האי קרא דאלה תעשו קאי על העשה דובאתם והבאתם מנין לב"ת דאימא דאלה תעשו קאי דאינו עובר בעשה עד שיעברו עליו כל הג' רגלים. ת"ל ובאתם שמה וגו' מה אנן קיימין פי' האי אלה תעשו אם בעשה כבר הוא אמור דעובר ברגל ראשון דהא כיון דבא ולא הביא פשיטא דעובר בעשה אלא אם אינו ענין בעשה תנהו ענין לל"ת ע"כ דקאי לל"ת:
2
התיב ר' בא והתני חגיגה שלא קרבה בראשון תוקרב בשני ומתירין לו לעבור מכאן מוכח כשיטת רש"י ז"ל דעולות ושלמים הוא עולות ראיה ושלמי חגיגה ג"כ וכפי' התוס' ז"ל דאפרישן דאז הוא בלתא דב"ת אף שהן חובת הרגל מכל מקום בדאפריש הוי בכלל כי תדור נדר ובין חובה ובין נדבה בכלל. ודו"ק: