מתניתא ביודע בו שהוא פסח ושחטו לשם שלמים פי' דמיירי בעוקר ולא בטועה דאי בטועה וכסבור שזה שלמיו עקירה בטעות לא הוי עקירה. עיי' בבבלי דף ע"ב דמוקי רישא בעוקר וסיפא בטועה. דר' יהושע דס"ל דטעה בדבר מצוה פטור הוא דווקא בטועה עיי' במהרש"א ז"ל היטב שם בסוגיא דמפרש דווקא בטועה הוא דפוטר ר"י דומיא דתינוקות דכסבור שהיא התינוק דשבת אבל לא ביודע שהוא של ע"ש או אחר שבת ואך סובר דמותר לימול בשבת ז"א אלא דווקא בסובר שזהו התינוק דשבת וה"נ הכא דכותי' דכסבור שהוא היא השלמים. אבל רישא בעוקר דאי בטועה עקירה בטעות לא שמי' עקירה עיי' במהרש"א ז"ל ובירושלמי דבסוגיא דידן פליגי בזה ר' מנא ור' יוסי כאשר יתבאר לפנינו בע"ה דפליגי בסיפא אבל רישא כו"ע מודים דמיירי בעוקר ולא בטועה:
היה יודע בו שהוא שלמים שחטו לשם עולה. יתבאר עפ"י מה דגרסינן במס' מנחות דף מ"ט ע"א תני רבב"ח קמי דרב כבשי עצרת ששחטן לשם אילים כשירין ולא עלו לבעלים משום חובה א"ל רב עלו ועלו אמר ר"ח מסתברא מילתי' דרב בכסבור אילים ושחטן לשם כבשים שהרי כבשים לשם כבשים נשחטו וכו' ע"כ ומוכח מהאי סוגיא דאם בכסבור על כבשים שהן אילים ושחטן לשם כבשים פליגי בזה רבב"ח ורב אם זה נקרא שלא לשמה או לא כיון דעכ"פ שחט לשמה [ולא דמי לכשהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודא וכו' ז"א דזה דומה למתכוין לכתוב על יהודא את השם כשצריך לכתוב את השם] וה"נ פליגי בזה בירושלמי ר"מ ור' יוסי והיינו דגרסינן היה יודע בו שהוא שלמים ושחטו לשם עולה פי' דבאמת היה עולה אך היא היה יודע שהוא שלמים ושחטו לשם עולה מיבעיא לן אם נקרא לשמה או לא הגם שהוא עולה ושחטו לשם עולה מ"מ כיון דכונתו היה לפי ידיעתו ששוחט שלמים לשם עולה א"ל דלא הוי לשמה כמו דפליגי בזה רבב"ח ורב אם הוי לשמה או לא והכא נמי פליגי בזה ר' מנא ור' יוסי [ובאמת הכונה מלשון היה יודע פי' היה סבר לפי ידיעתו והא דלא נקט היה סבר שהן שלמים סירכא דלישנא נקא כמו דנקט תחילה יודע בו וכן לקמן היה יודע בו ע"כ גם סירכא דלישנא לעיל ולקמן נקט כמורגל כמה פעמים בש"ס הזה] ר"מ אמר יש בעשייתו מצוה ר' יוסי אמר אין בעשייתו מצוה ר' מנא ס"ל דהוי לשמה ור' יוסי ס"ל דלא הוי לשמה ופריך הגמ' על ר' יוסי אילי ציבור שהיה סבור שהן כבשים ושחטן לשם אילים שמא לא עלו לציבור לשם אילים בתמיה ותני כן אילי ציבור שהיה סבור שהן כבשים ושחטן לשם אילים כבר עלו לציבור לשם חובה ע"כ מוכח מברייתא מפורש דזה נקרא לשמה:
מתניתא בסבור בו שהוא פסח כו' דהוי בטועה בהא פוטר ר"י אבל בהי' יודע בו שהוא שלמים אלא שהוא סבור לאמר שמותר לשנות שלמי' לשם פסח דהוי עוקר בזה פליגי ר"מ ור"י דר"מ סבר אין בעשייתו מצוה דווקא בטועה פוטר ר' יהושע כשיטת הש"ס דילן ור' יוסי ס"ל דיש בעשייתו מצוה ואף בעוקר פוטר ר' יהושע וקמסיים הש"ס מסתברא דר"מ בקדמייתא ודר' יוסי באחרייתא: