א"ר יוחנן חבורה היה מקשה כו' וקיימנה בשנטמאו הבעלים או הזידו וכבר נדחה לפ"ש לשמו פטור והיא פסול שלא לשמו חייב והוא כשר והוא כעין דאיתא בבבלי דף ס"ד אמאי פסח בשאר ימות השנה שלמים הוי ש"מ פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה. אר"ח ב"ג נזרקה מפי חבורה כגון שהיה בעלים טמאים ונדחין לפסח שני דסתמא לשם פסח קאי ע"כ וזהו חבורה היו מקשה דקאמרינן הכא:
והיידינו לשמו פטור פי' דתני במתניתין בי"ד לשמו חייב והוא משום דהוי כשר לפיכך לשמו חייב ע"ז אמר היכי משכח"ל לשמו בכה"ג דכשר ואפ"ה פטור ע"ז מפרש תמן אמרין בשם ר"ח בשעיברה שנתו בין ראשון לשני ר"ל בשם ר"י בשעובר זמן כפרתו פי' דכל ישראל כבר נתכפרו בקרבנות פסחיהן ולא חזי שוב לשום אינש בעולם וע"כ א"צ עקירה אפילו בזמנו כדאיתא בדף פ"ט ע"א בתוס' ז"ל עיי"ש והוי ממילא שלמים והוי כשוחט שלמים לשם פסח דהוי כשוחט אחרים לשמו דכשר כדאיתא בתוס' ז"ל הנ"ל ד"ה ונטרחו ור"ח מוסיף דבעינן עוד תנאי שיעבור גם שנתו לאחר הכפרה ולא יתחזי לפ"ש ובזה לא בעי עקירה והוי שלמים ממילא ע"כ משכח"ל בזמנו לשמו דפטור אע"פ דכשר משום דהוי שלמים ושלמים בי"ד פטור בשוחט על החמץ ע"ז מביא הברייתא פסח שעובר זמנו כו' ור"י מכשיר שהוא כשוחט שלמים לשם פסח מכיון שעובר זמנו לא שניא היא השוחט פסח לשם שלמים היא השוחט שלמים לשם פסח עד כאן סיימא דברי ר' יהושע בברייתא ע"ז מסיק ע"ד דר"ח בשעובר שנתו ג"כ בין ראשון לשני. ע"ד דר"ל בשעובר זמן כפרתו פי' דר"ת מפרש הברייתא פסח שעובר זמנו שעוברה גם שנתו ור"ל מפרש רק שעובר זמן כפרתו. ובתוס' הרי"ד מבואר ברוחב: