התיבון והתני יוצאין במצה מתובלת אע"פ כו'. לכאורה צ"ב גדול להבין החילוק שבין הבבלי לירושלמי דלכאורה קשה מאד דמאי פריך בירושלמי ואלו הואיל ורובן חמץ יהא חייב בכרת כמו מצה דיוצאין במצה מתובלת והוא שיהא ריבא דגן ה"נ אלו הואיל ורובן חמץ יהא חייב וקשה האיך הוי רובן חמץ הא הוי רובן שכר מתמרים או משאר מינים וכן חומץ האדומי הרי רובן משאר מינים ורק מקצת שעורין נותנין בתוכו וכמו דאיתא בהדיא בפירש"י ז"ל במס' פסחים דף מ"ד ע"א גבי הנח לכותח הבבלי דלית ביה כזית בכדי אכילת פרס וכו' פירש"י ז"ל דסתם שכר וכו' אלא שבמדי מערב עמהן משעורין קצת עכ"ל וכן כתב הרא"ש ז"ל בפ' אלו עוברין בהדיא בשם ר"ת ז"ל וז"ל דדווקא בשכר המדי הוא דשרי משום דעיקרו עשוי מתמרים או מדברים אחרים ולא היו נותנים בו אלא מעט שעורים להחמיצו כמו דמשמע בגמרא דרמו ביה מי שערי אבל שכר שלנו לא עכ"ל הרי בהדיא דלא הוי ביה רוב חמץ אלא מיעוטא דמיעוטא וא"כ קשה מאי פריך בירושלמי ואלו הואיל ורובן חמץ יהא חייב והאיך פליג הירושלמי עם הבבלי בדבר מציאות כזה. ובודאי בלא"ה הסברא נותנת דלא רמו השעורין רק לבסומי להיין להחמיצו כמו דאיתא בירושלמי בהדיא בסימי' דרומיא עיי"ש והאיך ס"ד דיתנו שעורין יותר מן המשקה אלא האמת יורה דרכו דהירושלמי אזיל לשיטתו דהירושלמי ס"ל הטעם דגרירה גבי העושה עיסה מן החיטים ומן האורז דחייבת בחלה ויוצאין בה ידי מצה משום הסברא דגרירה דגם האורז נתחמץ אלמא הגם דאורז הוי מין קטניות שאינו בא לידי חימוץ כמו תפוחי אדמה ואעפ"כ יוצא בה ידי חובתו משום הסברא דגרירה לשיטת הירושלמי דאמרינן דהחיטים או השעורים מחמיצים גם לאורז או לכל הדברים שאינן מחמיצין א"כ לפי"ז מקשה בירושלמי שפיר והלא רובן חמץ שע"י השעורין המקצת שבו מחמץ גם לשארי מינים ונמצא דרובן חמץ חוץ מן המים. דהלא ע"י הסברא דגרירה יוצא בה ידי מצה א"כ לפ"ז ותחייב ג"כ על חמץ דהא הא בהא תליא דאינו יוצא במצה רק שאיסורו משום בל תאכל חמץ. א"כ בודאי איכא איסורא דחמץ וס"ל להירושלמי כמו רבנן דפליגי על ר' הילא בשם רשב"ל בירושלמי פ"ק דמס' חלה וס"ל דגם שעורין מגרר כמו חיטין ומגררין לכל המינין שבעולם א"כ הוי רובן חמץ ע"כ פריך שפיר בירושלמי ואלו הואיל ורובן חמץ דהכא הוי רובן חמץ וע"ז מתרץ שפיר ר' יוסי בשם ר' אידי אין חימוצן חימוץ ברור. והוא מכוון כמו ר' הילא בשם רשב"ל דריש מס' חלה דס"ל דלא שנינו אלא חיטים ואורז בלבד אבל שאר המינים אפילו שעורין אינו מגרר דאינו מחמץ חימוץ ברור כמו תפוח שריסקו עיי"ש דמסקינן דחימוצו לא הוי חימוץ ברור. כמו כן הגרירה דשאר מינים אינן מחמיצין חימיץ ברור מלבד חיטים ואורז ע"כ משני שפיר אין חימוצן חימוץ ברור כלימר דהשעורין אף כי הן מעצמן הוי חמץ בריר דהשעורים היו שרויים במים קודם כמו שכ' התוס' ז"ל וכל מרבוותא ז"ל אבל אין השעורין מחמיצין חימוץ ברור ע"כ לא הוי רובן חמץ ולא קשה קושית הגמ' ואלו הן רובן חמץ יהא חייב וזה ברור וזהו דקאמר במס' חלה פ"ק אתיא דר' יוסי כר"ה דסוגיא דידן כלומר כמו ר"ה בשם רשב"ל דס"ל דשעורין אינן מחמיצין חימוץ ברור כמו תפוח וכדברינו לעיל. נמצא דמימרא דר' יוסי במס' פסחים בירושלמי כאן היא שיטתו דר' הילא בשם רשב"ל התם דריש מס' חלה וזהו דקאמר במס' חלה אתיא דר"י כר' הילא הוא ר' יוסי דכאן כר' הילא שם:
מהו שילקה פי' דמיבעיא ליה אם הא דס"ל לר"א דהרי אלו באזהרה הוא גם לחייב מלקות או לא דאינו לוקה עליו אלא רק איסור בעלמא בלא מלקות. וכמו דגרסינן במס' יומא דף ע"ג חצי שיעור אינו בעונש וישנו באזהרה ואינו רק איסור ל"ת בעלמא בלא מלקות דנתרבי מכל חלב וכיון דאינו רק מריבוי דכל אינו רק באיסור ל"ת ואבל לא למלקות. ולפ"ז ה"נ דמרבה עירובו מן כל וכיון דנתרבה מן ריבוי דכל אינו רק באיסור ל"ת אבל לא למלקות ר' ירמיה בשם ר"א ר' לוי בשם רשב"ל אף ללקות אינו לוקה. כלומר לא מיבעיא דלית ביה כרת אלא אפילו ללקות אינו לוקה [ואין להק' לפ"ז דפליגי רבנן אר"א האיך פטרו לגמרי הא לא גרע מחצי שיעור ועיי' בתוס' ז"ל דף מ"ד ע"א ד"ה לענין ז"א דדווקא בחצי שיעור בפני עצמה אבל לא בתערובות דבתערובות גרע טפי כדאיתא בכ"מ ז"ל בה' חו"מ ה"ו ד"ה ואי ומביא ראיה מדף מ"ד ע"ב וכ"ת מיין לחודי' מאי למימרא הא קמ"ל אע"ג דבתערובות עיי"ש] ופריך והתני. על חמץ ברור חייב כרת ועל עירובו סופג ארבעים רב אמר זה שיאור זה כותח הבבלי [ותיבת ואמר שבינתיים מיותר] אם כן מפורש דלקי על עירובו על זה משני רבב"כ קומי ר' לא תיפתר בחו"מ שנתערבו פי' דכל עיקר הא דאיסור מצטרף להיתר בעירובו דחמץ הוא כשניכר זה בפני עצמו וזה בפני עצמו כדפירש"י ז"ל בדף מ"ג ע"ב ובזה אין בו מלקות רק איסור ל"ת בעלמא והא דקתני על עירובו סופג ארבעים מיירי שנתערבו ונתבטל ומדין ביטול נגעו בה ע"ז פריך ר' יוסי קושייתו על הדא דרבב"כ מה אנן קיימין אם בשרובו חמץ יהא חייב כרת כיון שנתבטל המצה בחמץ הוי הכל חמץ ואם בשרובו מצה יכול אף לצאת ידי חובתו ארשב"י תנא ר"י אוניי' תיפתר ר"נ תירוץ אחר שיש בו חמץ ר"ל שיש בו חמץ כלומר דלא נתבטל ואין בו כזית כר' שמעון דר"ש אמר כ"ש למכות ר"ל דרשב"י משום תנא ר"י אוניי' משני תירוץ אחר תיפתר כר"ש ולא כרבב"כ דמוקי תיפתר בחמץ ומצה שנתערבו. ז"א אלא דתיפתר להברייתא כר"ש: