1
מחלפא שיטתין דרבנן תמן וכו'. פי' תמן קרי לברייתא דהמרב"ן וכן דרך הירושלמי בכ"מ:
2
וכא אינון אמרין הכין. במתני' דהמדל ס"ל דאין לו רשות בשל עניים:
3
ומשני תמן. במרבץ:
4
אי אפשר. כלומר א"א לו שלא להרביץ בשל עניים דכיון דמעשה ההרבצה מוכרח לשדהו א"א לו לעשות ההרבצה באופן שלא יזיק לעניים:
5
ברם הכא אפשר. הכא במדל אף דהוא מוכרח להדל אינו מוכרח להדל גם בשל עניים דאפשר לו להדל בשלו ולא בשל עניים ואה"נ דאם לא הי' אפשר לו להדל שלו אם לא שידל גם בשל עניים הי' מותר לו להדל הכל אף בחלק העניים אבל כיון דאפשר להדל בשלו בלבד אף שיהי' לו הפסד לא איכפת לן לפסידא דידי' וחיישינן טפי לפסידא דעניים. משא"כ במרבץ דאם ניחוש לפסידא דעניים יבטל מעיקר ההרבצה ע"כ מותר להרביץ [ומה דיכול ללקט ולהניח על גבי הגדר לא חשבי רבנן לאפשר דאין זה בגוף ההרבצה ודו"ק]: