רבי יעקב בר בון בשם ר"ח לא אמר ר' יוסי אלא משום הבקר רבי בין בר חייא בעי קומי ר"מ והבקר חייב בפאה פי' א"כ מ"ט דרבנן א"ל בזכה בהן אחת אחת ע"כ ס"ל לת"ק דחייב וטעמא דר' יוסי פי' בשנו"א ז"ל דאזיל לטעמי' במס' נדרים (מ"ד) דס"ל דאין הפקר יוצא מת"י הבעלים אלא בזכי' וע"כ כ"ז שלא זכה בהם אחר לא יצא עדיין מת"י והתני אף על פי שאין מתקיימות לו במרובה. פי' אם יש לו הרבה. מתקיימת לו במיעוט. פי' אם יש לו מיעוט מקיים אותן לקיום וכתב בשנו"א ז"ל והא תניא סיוע הוי דלית טעמא אלא משום מכניסו לקיום דלרבנן הויא הא מכניסו לקיום ולר"י לא הוי הא מכניסו לקיום עכ"ל ז"ל וצ"ב האיך הוי סיוע להא דקאמר לעיל דפליגי בהפקר וכן מה דפליגי בנדרים לענין הפקר הוא ההיפוך מכאן דלרבנן הוי הפקר ולר"י לא הוי הפקר דלא יצא מת"י אלא בזכי' וא"כ הכא הוי איפכא ונראה לפענ"ד בפי' דהכי מפרש הגר"א ז"ל ר"ב ב"ח בעי קומי ר"מ והבקר חייב בפאה א"כ קשיא על חכמים ומשני דמיירי בזכה אחת אחת פי' דזכה מעט מעט דהיא פי' אחת אחת והשאר הוי הפקר עדיין וכיון שלא זכה רק אחת אחת ואין לו רק מעט הוי שפיר מכניסו לקיום כדמסיק דאע"פ שאין מתקיימת לו במרובה כפי' הגר"א ז"ל דביש לו הרבה אין מכניסו לקיום מתקיימות לו במועט אם יש לו מעט והלכך כיון שזכה אחת אחת והשאר הוי הפקר א"כ אין לו רק מעט ע"כ מכניסו לקיום וע"כ חייב משא"כ לר' יוסי דס"ל דאין הפקר יוצא מת"י הבעלים אלא בזכי' א"כ מאי מהני לן דזכה מעט הא עכ"פ יש לו הרבה דהא כ"ז שלא זכה בהם אחר הרי הוא עדיין ברשותו וא"כ יש לו הרבה ואין מתקיימת לו במרובה ובזה פליגי דלרבנן אין לו רק מיעוט ולר"י יש לו הרבה והא דמשני לו בזכה אחת אחת הוא דמפרש מה דקאמר הטעם דהפקר הוא לאו דר' יוסי ס"ל דהבקר פטור מן הפאה ורבנן ס"ל דחייב ז"א אלא עיקר פלוגתתן בזכה בהם אחת אחת והפלוגתא הוא באותן שזכה בהן ולא הוין הפקר אך כיון דהשאר הוי הפקר א"כ אין לו רק מיעוט והוי מכניסו לקיום ולר"י לטעמי' יש לו מרובה ואין מכניסו לקיום ומביא ראי' לדבריו דנחלקו כל עקר באותו המיעוט שלא הוי הפקר אלא זכי בהו התניא אע"פ שאין מתקיימת לו במרובה מתקיימת לו במועט הוי לית טעמא דלא משום מכניסו לקיום ועיקר פלוגתתן הוא אם נקרא מכניסו לקיום דלרבנן הוי מכניסו לקיום ולר"י לטעמיה אין מכניסו לקיום ואזלי רבנן ור"י לטעמי' בנדרים כן הפי' האמיתי בשנו"א ז"ל וע' בתוס':