רבי יוסי בשם ר"י ב"ל ובקוצרכם מה ת"ל לקצור אלא אחד לגבוה וא' להדיוט. פי' כההיא דגרסי' במס' חולין (ד' קל"ה) בראשית הגז צאנך ולא צאן הקדש ומסיק שם דאם הצאן הוא של הקדש והגיזה היא של חולין וה"נ ה"פ דמרבה בקוצר שדה הקדש דהשדה היא של הקדש והקצירה היא של חולין. והאיך משכחת לה שיהיה שדה של הקדש והקציר של הדיוט דל"ל דהקדיש השדה ושייר הקמה ז"א דהא מבואר בתשו' הרשב"א ז"ל סי' (תקס"ג) דבאופן זה לא חל כלל הקדש. ואי דהקדיש שדה וקמה או קמה שנתגדל בשדה הקדש ואא"כ פדה הקמה. וע"כ לא משכח"ל רק באופן זה גם ע"ז קשה הא המחובר שיש לו עדיין יניקה מן הקדש אי אפשר לפדות ולא חל הפדיון במחובר רק לאחר התלישה והגזיזה והקצירה כמבואר במהרש"א ז"ל ובמהר"ם ז"ל במס' חולין (דף קל"ה) והיינו דמקשה ר' יודן כלום מעות הקדש פי' הקדש דמים מתחללין אלא בתלוש שמא במחובר וכיון דלא חל במחובר א"כ אין חל עליו חיוב פאה דחיוב פאה הוא בקמה והקמה היא להקדש ואז פטור מפאה אפילו לאחר קצירת קמת פיאה כדאיתא (בסוף פ"ב) גבי לסטים כיון דאין עליו חיוב על הפאה כ"ז שהיא בקמה פטור אפילו לאחר הקצירה. וע"ז משני א"ר חנינא שלא תאמר פי' למה לא תאמר דיעשה קציר הקדש כקציר הדיוט וזה גופא גזה"כ דקציר הקדש כיון שנפדה על אחר קצירה חייב בפאה אפילו דהוי בשעת קצירה קציר הקדש ועי' בתו' ותמצא טעם בע"ה: