תני אבל מתכוין הוא ונושא מערב הרגל לית הדא פליגי על ר"א וכו' ואפילו על דר"ח לית הוא פליג א"ר בא עלת כלתא נפקית טירחותא ע"כ הסוגיא חמורה הק"ע ז"ל מגי' כדי לחבר הא דא"ר בא לההיא דר"א והפ"מ ז"ל מפרש לית הדא פליגי בניחותא וזה דוחק דבכ"מ בירושלמי הוא בתמיה ובלשון קושיא הוא ובכל אתר ואתר ועוד עיקר חסר מן הספר מפני מה לית הדא פליגי והא דפי' רש"י ז"ל משום דטירחא חד יומא ועיקר שמחה חד יומא ולא משהי אינש נפשי' אחד יומא כדאיתא בבבלי עיקר חסר מן הספר וביחוד קשה לי דקאמרינן ואפילו על ר"ח לית הדא פליגי מפני מה קאמר על ר"ח ואפילו יותר מכולם ע"כ נראה לתענ"ד כמו שפירשנו לעיל בה"ה בתוס' הרי"ד דשם פלוגתא הוא בין ר"י ור"ז אם בדבר שהוא סותר למצות הרגל דאסור ברגל מגזה"כ אם אסיר ג"כ מגזה"כ הזה אף בערב הרגל או דאינו אסור אלא ברגל ומותר בערב הרגל וא"כ לפ"ז ניחא לית הדא פליגי על דר"א בתמיה דחיישינן מדרבנן שיטריח א"כ מאי נפ"מ בין ערב הרגל לרגל גופי' דאפילו כשנושא מערב הרגל נמי אסרוה רבנן משום שיטריח ביו"ט וכן לית הדא פליגי על ר"י דס"ל משום ביטול פ"ו ומסיק דאפילו לר"ת לית הוא פליגא דאפילו לר"ת יש נמי למימר דאסור בערב הרגל אליבא שיטת ר"י דאף דיש לאמר דמותר בערב הרגל מ"מ הא תלי בפלוגתא דר"י ור"ז לעיל במצות הרגל באזהרת שלא יעשה מצוה הסותר למצות הרגל אם הוא מוזהר ג"כ על ערב הרגל ג"כ או לא דלחד מ"ד אסור בערב הרגל ולחד מ"ד מותר וע"כ קאמרינן ואפי' על דר"ח נמי לא פסיקא לן דיהא מותר בערב הרגל וי"ל דאפילו על דר"מ נמי פליג וא"כ קשה מ"ט דמתניתן ע"ז מתרץ א"ר בא עלת כלתא נפקית טרחותא וא"כ שפיר טעמא דמתניתן כר"א ודו"ק: