כל הלילה כשר לספירת העומר. דבמתניתין תנינן כל הלילה כשר לקצירת העומר וקאמר הגמ' דכן כשר כל הלילה לספירת העומר ויתבאר עפ"מ שמבואר בדברינו במס' ר"ה ספ"ק דהא דבעינן קצירה בלילה הוא מדכתיב מהחל חרמש בקמה תחל לספור דקפיד הכתוב שיהא קצירה סמיך לספירה וספירה בעינן בלילה מדכתיב תמימות כדאיתא במס' מנחות דף ס"ו ע"א עיי"ש ופליגי רבי ורבנן באם הי' עומד ומקריב מנחת העומר ונטמאת בידו ס"ל לרבי דיכול לקצור ביום ור"א בר"ש ס"ל דאסור לקצור ביום וביארתי שם ע"פ שיטת רש"י ז"ל במס' מנחות דף ע"ב ע"א דבהא פליגי רבי ור"א בר"ש אם עיקר הקפדת הכתוב שיהא קצירה סמוך לספירה ואם נקצר שלא בזמן ספירה הוי חסרון בהקצירה או דעיקר הקפדת הכתוב הוא על הספירה שיהא ספירה סמיך לקצירה ואם נקצר ביום אין החסרון בהקצירה דהקצירה היתה שלא בזמנו ז"א אלא החסרון הוא בהספירה דהספירה היתה שלא בזמנו ופליגי בזה רבי ור"א בר"ש דלרבי הוי הזמן דלילה החסרון בהספירה אבל הקצירה אין לה זמן בפני עצמה ור"א בר"ש ס"ל דהוי חסרון בהקצירה עיי"ש בדברינו דכן מפורש שיטת רש"י ז"ל ועפ"ז מובן הסוגיא הזאת באר היטב דגרסינן כל הלילה כשר לספירת העומר ר"ל דקושיא הוא דהאיך פסק התנא דקצירת העומד כשר כל הלילה הא ספירת העומר נמי כשר כל הלילה והאיך משכח"ל כל הלילה גבי קצירה דהא כל עיקר דבעינן כלל זמן לילה בקצירה הוא משום הספירה דיהא הספירה אחר הקצירה וא"כ האיך כשר עד אור הבוקר הא כיון דלא קצר עד רגע האחרונה של סמוך לעמוד השחר ממילא לא ספר קודם והוי קצירה וספירה לפניו. והאיך שייך לשון כשר כל הלילה דלשון כשר לא שייך אלא שמקיים מצוה הזאת בזמנו כל הלילה והא ברגע סמוך לעמוד השחר אם יקצור תחלה שוב אין לו פנאי לספור והיכי נעביד אם יספור תחלה הרי סיפר קודם קצירה ואם יקצור כדת התורה דקצירה קודם א"כ לא יספור בלילה ונמצא דלא עבד שום מצוה בהא דקצר בלילה דהא כל עיקר מצותו דלילה גבי קצירה הוא משום שיהא הספירה בלילה אבל לא מצד עצמו א"כ כי לא יספור מאי מצוה היא כי קוצר בלילה והיכי שייך בזה כשר כל הלילה ע"ז קאמר ר"י דאתיא מתניתין כר"א בר"ש דר"א בר"ש אמר מהחל לקצור תחל לספור ר"ל דעיקר הקפדת הכתוב שיהא הקצירה קודם להספירה [ולא שהספירה יהא אחר קצירה ועיקר הקפדה על הספירה שתהא אחר הקצירה ז"א אלא דהקפדה היא שתהא הקצירה קודם הספירה] וכיון דמצות קצירה בלילה ע"כ כשר כל הלילה כמו כל הדברים שכשרין בלילה כשירין כל הלילה אם לא הספיק בתחלת הלילה וברגע סמיך לעמוד השחר שיש לפניו קצירה וספירה כשר מצות קצירה ומקיים מצות קצירת לילה והחסרון הוא בהספירה דלא הוי תמימות אבל מצות קצירת לילה צריך לקיים וצריך לקיים כדת התורה מצות קצירה קודם מצות ספירה וע"כ כשר כל הלילה דאלת"ה אלא צריך בקצירה להניח מקום לפני הספירה של אותו הלילה מעתה צריך לצאת חוץ לתחום העיר מקום שנזרעה העומר שם וכיון שחשיכה יתחיל לקצור כדי להניח מקום לפני הספירה איפשר לכוין בתמי' דילמא רחוק מקום העומר ולא יכוין להיות לו שהות בלילה עבור הספירה ע"כ כל הלילה כשר לקצירה ואם לא כיון להניח מקום לפני הספירה אין לו ברירה אחרת ומחויב לקצור בזמנו אבל אליבא דרבי דס"ל דזמן הלילה לאו משום קצירה אלא משום ספירה א"כ לא שייך דספירה כשר כל הלילה וקצירה כשר כל הלילה וע"כ כי לא כיון לא שייך למימר דאין לו ברירה ומה יעשה ויקצור בזמנו ז"א דאם לא יספור הלילה הזאת לאו זמן קצירה היא כנ"ל והשתא מביא הברייתא הי' מקריב מנחת העומר ונטמאת בידו אומר ומביאין אחרת ר"ל דקוצר ביום כדפרש"י ז"ל במס' מנחות דף ע"ב ע"א עיי"ש דס"ל דנקצר ביום כשר וקצירת לילה הוא רק משום הספירה וכיון שהי' הספירה אחר הקצירה ונטמא הקצירה ע"כ קוצר אח"כ ביום לכתחלה דהא הלילה לא שייך להקצירה אלא משום הספירה וכיון שקצר וספר ונאבד אח"כ הקצירה אי נטמא קוצר לכתחלה ביום דבעצם הקצירה לא שייך פסול דיום. אבל ר"א בר"ש ס"ל דקצירת לילה פסול דהקפדת הכתוב על הקצירה שתהי' בלילה משום דמצות קצירה בלילה ע"ז מסיק סבר ר"א בר"ש שאין העומר בא מהעלי' ר"ל דע"כ פשיטא לן דלר"א בר"ש בעינן קצירה לשמה ואם נקצר שלא לשמה פסול דהא אפילו קצרה לשמה ביום פסול כ"ש בחיטי שבעלי' וקאמר הגמ' זאת משום הא דמסיק בסמוך. ומסיק א"ר אתיא דר"א בר"ש כשיטת ר"ע רבו של אביו דס"ל דכל דאפשר מע"ש אינה דוחה את השבת ואי ס"ד דבדיעבד נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי את השבת נקצרי' מע"ש כדאיתא בבבלי במס' מנחות דף ע"ב ע"א וכדפירשו התוס' ז"ל שם דל"ל דהמצוה דלכתחלה ידחה השבת ז"א דלא הוי דומיא דתמיד עכ"ל ז"ל עיי"ש וע"ז פריך והא תנינן מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן ר"ע בלוד שהי' בשבת וקאי שם אנראה בעליל בפלוגתא דת"ק ור' יוסי אם מחללין שבת דהת"ק ס"ל אע"פ שנראה בעליל מ"מ מחללין את השבת ויוצאין העדים אף בשבת אע"פ שנראה בעליל ובודאי ראו אותה בירושלים מ"מ מחללין משום דמצוה לכתחלה לקדש ע"פ עדים ור' יוסי ס"ל דלא מחללין וע"ז קאמר מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן ר"ע בלוד וזה הי' בשבת בשנראה בעליל וע"ז דייק הא זוג אחד לא הי' מעכב ואמאי הא עדים אינו מעכב בשנראה בעליל אלא למצוה והאיך דוחה שבת לר"ע דס"ל דכל דאיפשר מע"ש אינו דוחה השבת וכיון דאיפשר לקדש בלא עדים האיך דחי שבת משום המצוה דלכתחלה לקדש ע"פ עדים ונשאר בקושיא מקצירת היום מה את עביד לה כקצירת לילה או כבא מן העליה ר"ל דמיבעיא ליה לרבי דס"ל דנקצר ביום כשר אם דס"ל דלא בעינן כלל קצירה לשמה לשם עומר וכשר בדיעבד אפילו בא מעליה דלא בעינן כלל קצירה לשמה והא דקפיד רחמנא על הקצירה הוא משום הספירה או דילמא דאף רבי מודה דבעינן מצית קצירה לשם עומר אבל הקפדת הלילה הוא משום הספירה ולא משום הקצירה ולענין הקצירה דעומר הוי יום כלילה אבל מצות קצירה לעומר אף רבי מודה ומסיק ואזיל אין תימר דרבנן לא פליגי אלא על לילה לא הוי אלא חדא פלוגתא אבל חיטי דעליה לכו"ע פסול אבל א"ת דקצירת היום דכשר אליבא דרבי הוי כבא מן העליה דמשום דס"ל דלא בעינן כלל קצירה אלא משום ספירה נמצא דהוי ב' פלוגתות ונשאר איבעיא דלא איפשיטא: