תני ר' יוסי ור"ש אוסרין שמא תבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע והגר"א ז"ל בכ"י קדשו מגיה א"ל שמא תבקע כו', לא כטעמיה דהדין טעמא דהדין טעמא דר' יוסי שמא יסייע טעמא דר"ש שמא כו' וישתה השאר, פי' דהגמ' ס"ל הגם דתני במתניתא הטעם שמא יבקע הנוד מ"מ יש עוד טעמים ולא דהטעם הזה הוא עיקר וכ"כ התוס' ז"ל במס' עירובין (דף ל"ז) והר"ש ז"ל ומפרש דיש עוד טעמים לר' יוסי ולר"ש ויש עוד טעמים אשר לא כטעמי' הדין טעמי' דהדין טעמא דר' יוסי שמא יסייע טעמי' דר"ש שמא כו' ישתה השאר פי' דהנה בירושלמי יש כמה פעמים דקרי להיסח הדעת דקדשים ותרומה הסיע דעת, עיי' במס' שקלים (פ"ה) ובמס' תרומות (פ"ה) ובמס' פסחים בירושלמי (פ"ק) גרסינן רק הסיע לבד וקרי הירושלמי להיסח הדעת הסיע לבד, והתוס' ז"ל ס"ל במס' עירובין דכותים יש להם דין דע"ה וע"ה אינו נאמן על הטהרות כדאיתא לעיל (בפ"ב) דבדבר לח אינו נאמן על הטהרות והוי ספק אם נטמא או לא, וע"כ הלוקח יין מבין הכותים דהוי לח פשיטא דהוי ספק טומאה, וכשמפריש וקורא ממנו שם תרומה הוי תרומה תלוי', ואיתא מפורש במס' פסחים ובמס' בכורות מחלוקת דר' יוסי ורבי שמעון אם מוזהר על תרומה תלוי' על האזהרה דמשמרת תרומותי על היסח הדעת או לא דר' יוסי ס"ל דמוזהר מן התורה על היסח הדעת על תרומה תלוי' ור"ש ס"ל דאינו מוזהר וע"כ קאמר הכא דר"ש ס"ל דחוששין שמא יבוא לאכלו אף דבכל תרומה אין אנו חוששין שמא יאכל אבל תרומה הזה שאינו מובדל מן החבית רק שנשאר ב' לוגין בסוף לבד אינו חשוב בעיניו תרומה אלא א"כ כשמפריש על טבל בעין אבל הכא ששתה כל השבת מחבית הזה לא יזהר גם מזה שנשאר בשולי החביות וישתה אותו, חיישינן שמא יבוא לאכלו אבל על אזהרה דהסיח דעת אינה חושש ורבי יוסי ס"ל דלמה לן למיחש על האכילה אפילו בלא האכילה וקודם האכילה יש למיחש משום שמא יסיע פי' שיסיע דעתו ממנה וזה אסור בתרומה תלוי' ור"ש אומר אף שאין חוששין על היסח הדעת חיישינן על חשש אכילה ומביא ראי' דיש עוד טעמים לבד הטעם דבקיעת הנוד והטעם דבקיעת הנוד אינו עיקר הטעם כהדא דתני מעשר שני שבחפץ זה כו' ר' יוסי אומר לא חילל משום דאין ברירה כדאיתא במס' עירובין והתם ליכא הטעם דבקיעת הנוד ופליג ר' יוסי משום דאין ברירה וא"כ יפלוג במתניתן דידן נמי משום דאין ברירה וע"כ דרק תפסו הטעם דבקיעת הנוד אבל באמת יש להם עוד טעמים: