תני אר"י מימיהן של בע"ב כו', אר"י חבירין אינן נאמנין לא לאכול ולא להאכיל א"ר יוסי חבירין חשודין לאכול ואינן חשודין להאכיל, כן גירסת הגר"א ז"ל בשנות אליהו מתניתא פליגא על רבי יוסי על עצמו אינו נאמן האיך יהא נאמן על של אחרים, פי' דמשמע דבאכל ממנו חיישינן שאנל דבר שאינו מתוקן, מילהון דרבנן מסייעין ר' יוסי כו' לא אמרינן אלא בסוף אבל בתחילה, פי' בשעה שהוא מקבל אף ר' יהודה מודה דצריך לקבל עליו אין תימר חברים אינן נאמנים לא לאכול ולא להאכיל מה בין בתחלה מה בין בסוף, פי' בשלמא לר' יוסי ניחא דבתחלה צריך לקבל עליו אף שלא לאכול הגם שאינו חשוד להאכיל, אבל לר' יונה דס"ל דחשודין אף להאכיל א"כ אף באוכל דבר איסור לא מפסיד הנאמנות א"כ מה בין תחלה מה בין סוף, למה צריך לקבל בתחלה, ומשני דלעולם כר' יונה, והא דמפליג בין תחלה וסוף הוא כדתני המקבל עליו להיות נאמן חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו, החשוד על דבר אחד חשוד על הכל, רי"א אינו חשוד אלא לאותו דבר בלבד, פי' דר"י לא פליג רק על הסיפא החשוד על דבר אחד, אבל על הרישא המקבל עליו להיות נאמן חוץ מדבר אחד לא פליג א"כ ש"מ דבתחלת קבלה מודה ר"י ולא פליג רק בשנחשד על דבר אחד ס"ל דאינו חשוד על הכל, ובמתניתן דקאמרי לי' רבנן, ע"ע אינו נאמן האיך יהא נאמן על אחרים היינו לדברי ר"י קאמרי אע"פ דלדידך החשוד על דבר אחד אינו חשוד לכל מ"מ הכא דבזה גופי' הוא חשוד גם אתה מודה בזה, אבל לרבנן בלא"ה החשוד על דבר אחד חשוד לכל כן פי' בשנות אליהו ז"ל: