אר"א ל"ש אלא בלוקח מישראל אבל בלוקח מעכו"ם ודאי כן גירס' המרא"פ ז"ל והפ"מ ז"ל וכן מוכח הוא ופי' דבלקח מישראל אפי' אי רוב א"י נתונה ביד עכו"ם מ"מ הוי דמאי שמא עישר המוכר אבל בלוקח מעכו"ם הוי ודאי דהא המוכר בודאי לא עישרן, ור"י ס"ל אפילו בלוקח מן העכו"ם הוי דמאי הגם דהמוכר בודאי לא עישרן, אבל מכיון שבא מא"י ורוב א"י נתונה ביד ישראל א"כ הוי דמאי וקאמר הגמרא דר"א כבר מימר רוב א"י נתונה ביד עכו"ם ע"כ הוי ודאי אם לא בלוקח מישראל, דיש לומר דהמוכר עישרן, ור"י סבר מימר רוב א"י נתונה ביד ישראל, ע"כ אפילו בלוקח מעכו"ם הוי דמאי אפילו דחזקת כל מה שביד העכו"ם הוי אינו מעושר מ"מ רוב דישראל הוא לנגד החזקה והוי דמאי וע"ז קאמר דאפילו דיסבור ר"א רוב א"י נתונה ביד ישראל מ"מ לא חשוב רוב לנגד החזקה משום דכיון דהוחזק פעם אחת ליקח מעכו"ם והרבה פעמים ליקח מישראל א"כ ר"א חש למיעוט משים דהוי קבוע כדאיתא בירושלמי במס' כתובות (פ"א) דברוב פעמים מוחזק כך ומיעוט פעמים מוחזק כך ומסופק לנו מאיזה פעם הוי פעם ההוא חשוב קבוע ואימתי אזלינן בתר רובא הנ"מ בדלא מוחזק לן פעם אחת במיעוט ע"כ אזלינן בתר רובא משא"כ במוחזק פעם אחת רק במיעוט והרבה פעמים ברוב חשוב כקבוע כט' מקומות איקבע לכשר ומקום אחד איקבע לאיסור וא"י מאיזה מקום חשוב קבוע ואין הולכין אחר הרוב וע"כ כיון דהוחזק מיעוט פעמים שלוקח מעכו"ם ע"כ חשוב קבוע ולא אזלינן בתר רוב פעמים וע"כ לא הוי רוב לנגד החזקה דמה שביד העכו"ם אינו מעושר, ומסיק כהדא סורקיא שהיתה מסתפקת יום אחד מן האיסור נעשה אותו היום הוכיח לכל הימים, כיון דהוחזק פעם אחת לאיסור חשוב קבוע, וכשמסופק לנו מאיזה פעם היא אם מהרוב ימים או מהמיעוט ימים הוי קבוע כיון דמוחזק יום אחד לאיסור, וה"נ לא חשוב לילך אחר רוב פעמים שלוקח מישראל כיון דהוחזק פעם אחת שלוקח רק מעכו"ם והוי לן ספק על הפעם ההיא מאיזה פעם היא חשוב קבוע, וכיון דליכא רוב לנגד החזקה ממילא מעשר ודאי, ע"ז פריך ר' יוסי לטעמי' (במס' כתובות) דס"ל שם דמיעוט פעמים ורוב פעמים לא חשוב קבוע ומדחה שם הראיה מההיא דסירקית מקשה ע"ז אי ס"ד דרוב פעמים ומיעוט פעמים חשוב קבוע א"כ האיך מקבלין גר בא"י דהא מוחזק פעם אחד שבא אצלינו במקום ההוא עכו"ם מעמון ומואב דסמוך לא"י ורוב פעמים באים עכו"ם משאר אומות, וא"כ כשבא להתגייר לא נקבל אותו דהוי לן למיחש שמא מעמון ומואב הוא ולא ניזל בתר רוב עכו"ם שבעלם, אלא ע"כ דבהוחזק פעם אחת כך ורוב פעמים כך ומסופק לן על הפעם ההיא אזלינן בתר רובא, אלא כיני ר"א סבר מימר רוב א"י נתינה ביד עכו"ם ע"כ לא הוי דמאי רק בלוקח מישראל משום שמא עישרן המוכר, משא"כ בלוקח מן העכו"ם הוי ודאי משום דחזקה מה שביד עכו"ם הוא אינו מעושר וליכא רוב נגדו, ועוד מן הדא ר"ז כו' רוב עכו"ם או רוב ישראל אלמא דתלי ברוב, מתניתא מסייע לדין ומסייע לדין מתניתא מסייע לר"א התגר בכ"מ דמאי אימת בזמן שרוב מכניסו מישראל, אבל מן העכו"ם ודאי, פי' דהלוקח מתגר עכו"ם, אע"פ שהוא עכו"ם, כיון דהוא תגר הוי דמאי אימתי בזמן שרוב מכנסו מישראל, פי' דוקא בדידעינן שרוב האוצר שלו מישראל, אבל הלוקח מן העכו"ם סתם שאינו תגר ודאי, וא"כ מדקתני דוקא בידוע שרוב מכנסו מישראל משמע דרוב א"י נתונה ביד עכו"ם, דאל"כ פשיטא דעכו"ם תגר הוי דמאי משום דכיון דתגר הוא ורוב א"י נתינה ביד ישראל א"כ פשיטא דאזלינן בתר רובא, אלא ע"כ דמא"י אין ראי', דהא רוב א"י נתונה ביד עכו"ם, ע"כ בעינן דוקא שיהא רוב מכנסו מישראל, מתניתא מסייע לר"י מסיפא דהא מתניתא דתני עלה ר' נחמיה פליג ואמר דלא בעינן גבי תגר רוב מכנסו מישראל, אלא אחד עכו"ם ואחד ישראל אחד כותי ואחד ע"ה פי' דלא בעינן רוב מכנסו מישראל אלא אחד נכרי ואחד ישראל כו' כדמפרש פעמים שהוא לוקח פעם אחת מן העכו"ם פעם א' מישראל פי' אפילו לקח פעם מזה ופעם מזה נמי הוי דמאי ולא בעינן רוב מכנסו מישראל אלא אפילו פעם מזה ופעם מזה, וע"ז הק' רחב"א קומי ר"מ ממי לקח האיש הזה פי' דהלוקח דלקח מתגר הזה מי הוא התגר ונחזי אנן מי הוא אם הוא ישראל יהא דמאי [א"נ יש לפרש דקס"ד דהתגר הוא ישראל וע"כ פריך נשאל את התגר ממי לקח, אבל ז"א כי משני דמיירי בתגר עכו"ם למה לי לשנויי דישראל ועכו"ם מטיילין לפניו הא אפי' בלא טיול, אלא דלקח ממש נמי תגר עכו"ם אינו נאמן אלא כדפרשנו] דשמא התגר הפריש, אי התגר הוא נכרי כיון שלקח פעם מזה ופעם מזה הו"ל להיות ודאי כיון דליכא רוב לנגד החזקה צ"ל ודאי כדלעיל אפי' אי' רוב א"י נתונה ביד ישראל מאי מהני הא ראינו שלקח פעם מנכרי ופעם מישראל וע"ז משני תפתר שהתגר הוא עכו"ם, ועכו"ם וישראל מטיילין לפניו דמאי פי' לפיכך הוי דמאי פי' דלעולם מיירי בתגר עכו"ם ואך שראינו דמטייל עם עכו"ם וישראל ולא' שראינו ממי לקח ע"כ תלינן שלקח מישראל כיון דרוב א"י נתונה ביד ישראל אמרינן דהולכין אחר הרוב ואמרינן דהתבואה באה לו מיד ישראל, ולא בעינן שיהא רוב מכנסו מישראל, ע"כ מסייע מהך מתניתא לר"י דרוב א"י נתונה ביד ישראל ולא בעינן רוב מכנסו מישראל אלא דבתגר עכו"ם הוי לעולם דמאי אפילו שראינו שמטייל גם עם העכו"ם מ"מ כיון שמטייל גם עם ישראל אזלינן בתר רובא ותלינן שלקח מן הישראל, והתיב ר"ה מרמוני בדן דע"כ מיירי בלקח מן העכו"ם א"כ משמע מזה דשאר כל הדברים הוי דמאי, ומשני דמיירי בלקח מישראל ומ"מ הוי רמוני בדן ודאי משום דאגרונימוס הי' דחקו למכור טבלים וע"כ הוי אף מישראל ודאי אבל בשאר כל הדברים דמאי דוקא בלוקח מישראל: