אמר ר"י לפי שרוב מינין הללו באין מן ההפקר כו' אם היו נשמרין חייבין עיקרן לא מן ההפקר הן באין פי' עיקר הפטור לאו משום הפקר הוא בתמיה הרי מפורש בהך ברייתא דעיקר הפטור הוא משום הפקר וא"כ ע"כ דכדר"י הוא דאפילו ודאי פטור דהא ע"כ הפטור דהפקר הוא, ומשני פתר לה אחר רוב נשמרים פי' דלאו הפטור הוא משום דרוב הפקר הוא ז"א אלא עיקר החיוב הוא משום רוב נשמר דאינו חייב רק ברוב נשמר וכיון דאינו רוב נשמר פטור ולא בעינן רוב הפקר כדאמר ר"י ז"א אלא דרוב נשמר חייב וכיון דאינו רוב נשמר פטור. ונפ"מ בין ר"י לרשב"ל באינו רוב הפקר אבל אינו רוב נשמר דלר"י כיון דאינו רוב הפקר חייב. ולרשב"ל כיון דאינו רוב נשמר פטור. והנפ"מ ביניהם במחעמ"ח דלר"י חייב כיון דאינו רוב הפקר ולרשב"ל פטור כיון דאינו רוב נשמר ע"ז פריך איתא חמי אם הרוב משמרין ד"ה חייבין בין דמאי בין ודאי [אם אפילו לקחן בשבלין דהוי ודאי] ואי אין הרוב משמרין ר"ל דרוב אין משמרין דהוי הפקר ד"ה פטורין בין דמאי בין ודאי. ומתעמ"ת לית יכיל דתנינן מתעמ"ת דמאי וא"כ האיך אתה יכיל למימר לרשב"ל דמחעמ"ח פטור הא מפורש תנינן דמחעמ"ת הוי דמאי. על זה משני אמר ר"ז לא סוף דבר פי' לאו דוקא [וכן איתא בירושלמי כו"כ פעמים לא סוף דבר להוראת לאו דוקא] הקלין שבדמאי דאימתי הוו מחעמ"ח דמאי רק דוקא בדמאי עצמו משא"כ בקלין דהמיני' הללו מהקלי' לא דמי לכל המיני' שבדמאי דדוקא בדמאי עצמו הוי מחעמ"ח דמאי משא"כ בקלין דבקלי' אינו חייב רק ברוב נשמר אבל במחעמ"ח לא הוי דמאי משום דהקלי' לא חשיבי אצל ע"ה ואינו מקפיד עליהן ולא אכפית לי' כ"כ אם יעשרן כדאיתא במס' ברכות דף מ' ע"ב עיי"ש ובת ס' ז"ל במס' ע"ז דף י"ד ד"ה בנות שוח עיי"ש וא"כ לאו דוקא מתורץ רשב"ל בהפרש שבין קלין לדמאי עצמו אלא אפילו בדמאי עצמו נמי משכח"ל אוקימתא דרשב"ל דבמחעמ"ח פטור מן הדמאי דהא קי"ל בירושלמי במס' ביצה בפ"ק דלא דמי ספק בגופו לספק בתערובות דספק בגופו מותר וספק בתערובות אסור משום דיש כאן אחת לאיסור והיא מוכחת על כולן ועל כן הכא נמי אימתי מחצה על מחצה דמאי דוקא כשיש מחצה משמרין ומחצה אין משמרין כיון דיש אחת לאיסור מוכחת על כולן משא"כ בספק אם יש כאן משמרין או לא בזה לא הוי כמחעמ"ח דמאי וע"ז קאמר דאפי' דמאי עצמו משכח"ל במחעמ"ח דלא הוי דמאי דהיינו בספק כדמסיק תני והוא כמו לשון דאיתמר בבבלי דשייכי על פלוגתת אמוראים. וה"נ קאמר דאיתמר לפרש פלוגתת האמוראים הללו דר"י ורשב"ל נכנס לעיר שרובה עכו"ם ספק הרוב משמרין ספק אין הר"מ ד"ה פטורין אפילו ודאי משום דהרוב מסייע להפטור כיון דאינו בחזקת חייב ואפילו בלא ספק רוב מעשרין נמי פטורין דאזלינן בתר רובא והא דנקט כר"מ הוא משום סיפא. נכנס לעיר שרובה ישראל כר"מ ס' אין הר"מ ד"ה חייבין כיון דהוי בחזקת חיוב. ספק רוב עכו"ם ספק ר"י ס' ר"מ ס' אין הר"מ דאין כאן לא חזקת חיוב ולא חזקת פטור בספק זה מחלוקת ר"י ורשב"ל אם מהני ספק הפקר דלר"י אינו פטור אלא דווקא ברוב הפקר ולרשב"ל אינו חייב אלא ברוב משמרין אבל במחע"מ בספק פטור ולא דמי ספק למחצה משמרין ולמחצה אין משמרין דהתם הוי דמאי כיון דיש מחצה משמרין מוכחת לאיסור משא"כ בספק לא הוי מחעמ"ח דמאי לרשב"ל וע"כ מתרץ ר"ז ב' תירוצים א' דלא סוף דבר הקלין דאימתי הוי מחעמ"ח דמאי הנ"מ בעלמא ולא בקלין משא"כ בקלין לא הוי מחעמ"ח דמאי וב' אפילו בדמאי עצמו נמי משכח"ל בספק משמרין דלא הוי דמאי משא"כ במחצה משמרין ומחצה אין משמרין רק במקום דאיכא חזקת חיוב לא מהני לכו"ע ס' משמרין והוי הס' ג"כ דמאי רק במקום דליכא חזקת חיוב ולא חזקת פטור בזה נחלקו ר"י ורשב"ל אם מהני ס' הפקר דלר"י לא מהני ספק הפקר ולרשב"ל מהני ספק הפקר ובעינן דווקא רוב נשמר: