מתני' בע"ע כו' חוץ מן השבת בזמן שהוא שלו. י"ל בזמן אתי לאורויי בחבל סוף שש חייב גם שבת שימשך אחר זמן. וי"ל דאף לר"י שכ' תוס' ע"ב ד"ה א"ל בנזק אף שנמשך אחר שיצא מרשותו הואיל ואירע הפחת בנערות הכל שלו. י"ל דוקא בשבת גדול דהיינו נזק שהפחת בב"א. משא"כ שבת שבכל יום החיוב כל יום ביטל מלאכה ואף דהעומד עכשיו מ"מ החיוב י"ל דבכל יום והוא אחר שיצא מרשותו. וי"ל דתליא בבעי' דרבא אי בתר מעיקרא אזלינן או בתר תבר מנא לעיל י"ו ע"ב ורבה בזרק כלי מגג ובא אחר ושברה ע"ש. ויש לדחות:
המכה אביו ואמו ולע"ב חבורה. קשה מה קמ"ל הא דאין חיוב מפורש במשנה בסנהדרין ואין לאו יותר רק מכלל מכה שאר ישראל כמ"ש הרמב"ם פ"ד מה"מ. ולמ"ד לעיל שבת הפוחתתו כו' חייב א"ש דקמ"ל בלא חבורה חייב נזק ע"ש רק למ"ד פטור קשה ודוחק דקמ"ל סכו נשא חייב דהול"ל בכל אדם וי"ל לאפוקי ממ"ש תי"ט סנהדרין פרק י"א ממכילתא דיליף דבעי חבורה מכה או"א מה אם מדת נזקין כו' אינו חייב עד שיעשה חבורה דאל"כ אין כאן נזק מדת עונשין מעוטה כו' ע"ש. וש"ס דילן ע"כ לא ס"ל כן דדייק לעיל דמתני' בלא חבורה ומ"מ חייב נזק דע"כ בצמחה ידו וסופו לחזור יש נזק כו'. והא אם יש נזק שוב חייב מיתה ג"כ כמו חבורה. רק הש"ס דידן ממכה נפש בהמה כו' דמה שתמה התי"ט שם לק"מ דכוונת הגמ' על קרא דמכה נפש בהמה דל"צ בבהמה דגם הכחישה באבנים חייב ומה לי קטלא פלגא כו' וע"כ למכה אביו כו'. עכ"פ קמ"ל מתני' חייב בכולן בלא עשה חבורה והיינו דאף שחייב נזק אין חייב מיתה דלא כלימוד הנ"ל. ומיושב דיוק הגמ' לעיל מלשון חייב בכולן דעיקר רק קמ"ל חיוב נזק כנ"ל:
או י"ל דקמ"ל דהא תוס' שם סנהדרין תמהו למה בהכאה שאין ש"פ לוקה הא הוי לא יוסיף לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד על מכה אביו כו' ע"ש. ולע"ד י"ל דלמאי דמסיק התם דאין הבן נעשה שליח ב"ד להלקותו והכי קי"ל א"כ ברייתא דמייתי התם כפשטיה ומה מי שמצוה להלקותו מצוה שלא להלקותו ק"ו מי שאינו מצוה כו' שמצוה כו' היינו בנו ע"ש. וא"כ גופיה דקרא דלא יוסיף לא מיירי בבן דמיירי במי שמצוה כו' רק מק"ו אתי א"כ נהי דהק"ו חשיב רק גילוי מילתא דאל"ה אין מזהירין מהדין. מ"מ שוב לא חשיב לא יוסיף ניתן לאזהרת מב"ד כיון דלא מיירי פשטיה בבן רק באחר רק ממילא מוכח כו' וכדאמר עירובין ח' דלוקין אתחומין למ"ד משום דאל יצא כ' ולא אל יוציא אף דעיקר הוצאה משם ויש בו מיתת ב"ד מ"מ כיון דפשטא דקרא בתחומין לא חשיב ניתן כו' ע"ש. כן בהנ"ל ומיושב ע"ש. ושוב לוקה גם באביו בלא חבורה ואין בו ש"פ כמו באחר וכ"כ הרמב"ם דשוה לגמרי לאחר בלא חבורה. וא"כ למה דאמר פ"ג דכתובות ל"ב מחובל דממונא משלם ולא לקי כו' ואי ממונא לקולא מה לחובל שהותר מכללא בב"ד ע"ש. א"כ בנו דלא הותר בב"ד שפיר ס"ד דלוקה ואינו משלם דא"א ללמוד משאר חובל כנ"ל. וקמ"ל מתניתין דחייב דעכ"פ לאו דחובל הותר אף דנגדו לא הותר כנ"ל או י"ל דס"ד כיון דקרא דחובל כן ינתן בו ע"כ באחר מיירי דכ' ביה חבורה כו' ומום כו' דבאביו פטור דחייב מיתה. וכיון דמיירי באחר ואביו חמור כדאמר התם ק"ו דאף בב"ד אסור. א"כ א"א ללמוד אביו מאחר שיהי' ממונא משלם ולא לקי כיון דחמור י"ל דפטור ולקי. קמ"ל דלא דחייב כנ"ל. יעויין מה שכ' אח"כ:
והחובל ביה"כ. כתב ברטנורה אף דיש מלקות ביה"כ מ"מ בפירוש ריבתה כו' חובל לתשלומין מכדי כ' כו' יד ביד ל"ל אלא להביא חובל בחבירו ביה"כ שמשלם ואינו לוקה כו' ע"ש. ותמוה אנה מצא זה ונמשך לו זה מלשון הרמב"ם בפי' המשנה ובה' חו"מ ג"כ. וכוונתו כיון דבפירוש ריבתה כו' חובל דג"כ איכא מלקות דלא יוסיף ומ"מ גלי דמשלם ואינו לוקה שוב גם ביה"כ אין מלקות דיה"כ פוטר תשלומין דחובל וישלם ואינו לוקה אבל לא כמו שסבור הרב הנ"ל דגלי חובל ביה"כ. ותימה על תי"ט שלא העיר כלום. וגם על הרמב"ם ז"ל קשה מנ"ל הא נהי דגלי בלאו דחובל מנ"ל במלקות לאו דיה"כ שלא יפטרנו בהתרו בו משום יה"כ ועיין תוס' כתובות פרק א"נ גבי אוכל תרומת חמץ אי אמרינן כיון דגלי גלי וגם כרת דחמץ אינו פוטר או דוקא היכא דגלי גלי ע"ש ופ"ו מהלכות מעילה פ' כיון דחידוש מה דיש שליח לד"ע כשיש עוד עבירה אין שליח ע"ש ופ"ג מהלכות גניבה במל"מ. גם אין דרכו לכתוב מה שלא נזכר בגמ'. וע"כ דמפורש משנתינו חובל ביה"כ בהתראה ומנ"ל והא כמה משניות דביה"כ חייב והם לאפוקי מדר' נחוניא אבל לא בהתרו למלקות. פ"ב לעיל ושבועות שהדליק גדישו ביה"כ ומדברי רש"י כתובות פרק א"נ ל' דפריך לר"ל מיה"כ ומוקי או כר"י דאין מלקות בח"כ או כר"ט והביא רש"י הדליק כו' ולא הזכיר החובל ביה"כ. משמע כהרמב"ם ואפשר דרמב"ם ז"ל דייק דכבר תנן לעיל במשנה פטור על מעשה עצמו כו' חבל באביו בשבת. ולמה תני הכא. ועוד שבכמה מקומות תני מפני שמתחייב בנפשו. ומפרש לה הגמ' פרק א"נ ופ"ק דחולין דכשהי' מזיד הי' מתחייב ע"ש. וכאן תני מפני שנדון בנפשו דמשמע מזיד ממש בהתראה. והא באמת גם שוגג פטור. ולכך י"ל דתני רק לגלויי על רישא דמיירי בהתרו בו. דהא תמוה כמ"ש לעיל למה תני מכה אביו ולא עשה חבורה וכן פ' שה"ע שהכני בני שחבל בי חבור' ביה"כ. וכתב שם תי"ט דקמ"ל שהכני בני אף שקרוב למיתה ע"ש. ואינו מובן דלא מצאנו חילוק. ולע"ד קמ"ל דהנה בהני דגלי קרא דמשלם ואינו לוקה כמו חובל סתם שוב בתר דגלי אין כאן התראה ומלקות דבאמת אינו חייב ושוב אין חידוש מה שמשלם רק החדוש מה דאמרה תורה דישלם כו' דהי' ראוי להיות לוקה והיה כדין בהתראה. משא"כ עכשיו. ואף דיכולין להתרות על אם תהי' הכאה שאינו ש"פ ילקה. ז"א כיון דבאמת ש"פ ואין חיוב כנ"ל. רק דא"כ לכאורה דלמא דוקא כנ"ל אמרה תורה דישלם ושוב אין חיוב מלקות. משא"כ חובל ביה"כ והתרו משום יה"כ דבאמת יש חיוב מלקות שוב י"ל דפטור ממון. אך באמת מוכח מלימוד הש"ס פרק א"נ מאם יתהלך כו' דע"כ בהתרו בו למיתה אם ימות ומותרה לחמור הוי מותרה לקל ממילא אף שהיה על הספק ולא מת מ"מ חשיב הספק התראה לחמור כהתראה לקל ואעפ"כ אמרה תורה אם יקום כו' שבתו יתן כו'. וא"כ מזה מוכח שפיר דאף שיש התראה ויש חיוב מלקות דלא יוסיף דחשיב מותרה כנ"ל מ"מ אמרה תורה דישלם ולא ילקה. וא"כ נראה דהיינו דקמ"ל מכה אביו ולא עשה חבורה והיינו שהתרה בו על הכאה זו חייב מיתה אם יחבול רק שלא עשה חבורה אבל חשיב התראה למלקות דלא יוסיף דמותרה לחמור כנ"ל. ומ"מ חייב בכולן ואינו לוקה והוי רבותא אף דיש החיוב מלקות כנ"ל. ואח"כ תני ג"כ חובל ביה"כ ג"כ אמזיד והתראה דומיא דסיפא שנדון כו'". וא"כ ע"כ בהתרו בו משום יה"כ דמשום חובל אין חיוב דספק מלקות דאין ש"פ לא חשיב התראה על שיש ש"פ רק חמור לקל מהני הספק כנ"ל. ולכך ע"כ בהתרו משום דיה"כ דחשיב התראה וקמ"ל דמ"מ משלם כנ"ל:
המכה או"א ועשה בהן חבורה פטור כו'. קשה למ"ל ב' או"א ושבת. וי"ל דמכה אמו ובושת בגלוי ב"ח לאב וס"ד דהוי מיתה לזה ותשלומין לאביו. קמ"ל דפטור דהוי כרק בבגדו רק משום דאשתו כגופו כדאמר פרק נערה. וא"כ הוי כדמי ולדות שכ' תוס' דחשיב מו"ת לאחד כיון שהולדות בגופה ע"ש. ובהנ"ל עדיף כיון דאין החיוב משום בושת בעלה רק שלה זוכה הוא כנ"ל משום דשייך ביה כנ"ל. וחובל בשבת קמ"ל אף דמקלקל כו'. או דקמ"ל פטור מכולן אף דחיוב שבת בכל יום שבטל ממלאכה וס"ד דחשיב חיוב מיתה קודם וממון אח"כ למ"ד שזרק כלי מראש הגג דבתר תברא מנא אזלינן קמ"ל דמ"מ החיוב ממון בא על המעשה שבא חיוב מיתה ועדיף מעקירה צורך כו' כנ"ל. גם ס"ד למאן דיליף ריש פירקין אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים. ס"ד דכופרא כפרה ואין מיתה פוטרו כמו תשלומי תרומה שכ' תוס' קמ"ל דפטור: