(ה) ודכוותה ויאמר ה' אלי מה אתה רואה עמוס. בילקוט עמוס הגי' ודכוותה וירא בלק בן צפור כבע"ח כו' ודכוות' דכן רב כבע"ח ושטר בידו. ונראה הא דצלם עיקר הראיה מסיפי' קאים לקבלך. שדורשו כבע"ח ושטרו בידו (לגבות חובו מנ"נ לנפול מלכותו להגיע מלכיות האחרים) והא דבלק נראה ט"ס וצ"ל ודכוותה בבלק בן צפור ור"ל קרא דוהנו נצב על עולתו כבע"ח ושטרו בידו כך היה נצב על עולתו כתובע מלפני הקב"ה לעשות חפצו לקלל ישראל תחת הקרבנות שהקריב. ונ"ל שכאן ג"כ יש חסרון וצ"ל אחר דכוותה כלשון הילקוט. והא דויאמר ה' מה אתה רואה הוא מסיים דרשא דקרא דעמוס:
(ו) אנך זו סנהדרי גדולה. פתיחתא דאיכה סי' כ"ד:
(ז) אר"י בר סימון החומה הזו אינה מעמידה אלא אנכה כצ"ל ועל חומת אנך קאי (וכתרגומו שורא דדינא) וכן סיפיה הנני שם אנך בקרב עמי ישראל. ומפרש כמו החומה שמעמידין אותה ע"פ אנך שהוא קו חוט משקולת הבנאים שתהא שוה ואם דבר ממנה יוצא בעקום מהאנך חותכין אותו ליישרו והוא סבת עמידתה וקיומה. כן ישראל כל קיומה שילכו בדרך ישר וכשיוצאים ומטים מני דרך ויעקשו דרכם צריכין לעונשין עד שישיבום אל דרך הישרה: