(טז) מה כתיב (דברים כח) והיית רק למעלה. באו"ת שלמעלן שנשפע רוה"ק משמים מעל על הכהן ולא לשאול באוב וידעוני שעולין מלמטה מן הארץ כאוב מארץ ידברו. וז"ש ברישי' דקרא ונתנך ה' לראש ולא לזנב. לראש הוא כהן הראש השואל באו"ת ונשפע בשכלו רוה"ק להשיב ולא לזנב המעלה בזכורו:
(יז) נעשה חפשי למלכות. עמ"כ וכמ"ש (בהוריות כ.) בית החפשית כו' דעד השתא עבד הוי:
(יח) וכי לילה היה. אפשר משום דאמרינן בשה"ר פ"ג פ"ה לית חרשין מצלחין בלילה לכן פשיטא ליה שלא היה לילה. גם י"ל ממש כי לא אכל לחם כל היום וכל הלילה מפרש דהיינו לילה שלאחריו (דאי שלפניו הל"ל לכתוב לילה קודם) ובא לשם ביום ונשתהה שם רוב הלילה שאחריו והפצירה בו בעלת האוב לאכול ואכל בסוף הלילה והלך משם בלילה ע' במקראות:
(יט) וי"א צדיקים כו'. כדמפורש להלן:
(כ) בשם ר' יעב"ץ אמר אוחרי עשה שחר עיפה תהו חשך ואפלה אפי' דברים כו' כצ"ל ולהאי לישנא מפרש רבי יעבץ דמגיד לאדם מה שחו נמשך למטה מי הוא המגיד. מי שעשה שחר עיפה. ומפ' לשון עיפה שהוא ענין תהו חשך ואפלה (ואפשר צ"ל תהום חשך כו'. וכמו שמצינו ענין תהום סמוך לשחר כי"ב במקרא (תהלים קלט) כנפי שחר וגו' אחרית ים. וכן (באיוב לח) המימיך צוית וגו' ידעת השחר כו' ואח"כ הבאת עד נבכי ים וחקר תהום כו') ובירושלמי דחגיגה הגי' אמר ר' יעבץ אלין ציפארייא תהו חשך ואפלה נראה דתיבת צפארייא הוא פירוש על שחר לשון צפרא. ותהו חשך אפלה הוא פי' עיפה כדלעיל. וחוזר ומבאר אפילו דברים כו' משיח עם אשתו והן דברים שבאפלה אפילו אלו מגיד כיון שהוא עשה שחר ועיפה שהוא חשך ממילא לפניו נגלו כל תעלומות גם חשך לא יחשיך ממנו:
(כא) כשם שנפרעין כו'. ב"ר פצ"ו:
(כב) הידא ליה גבי כו'. כ"ה לקמן ולפ"ז קאי על הקב"ה שעליו אמר ויהי עם ערך כפי ת"י והמפרשים שם:
(כג) ויעש ה' לו כאשר דבר וגו'. מביא זה לראיה על פי' ויהי ערך שפירושו כנ"ל ויהי עם ערך וכן הרד"ק ורבינו ישעיה הביאו זה לראיה:
(כד) וכדון את א"ל לדוד א"ל כד הוינא כו'. כ"ה הלשון במדרש שמואל ונכון:
(כה) גבי שנאך כו' גבי ערך. צ"ל תחלה ערך כלשון המקרא ואח"כ חוזר ומפרש לשון ערך שהוא שנאך (וע' במדרש שמואל א):
(כו) על ה' כו' ועל ששאל באוב וידעוני. חושב אוב וידעני לשנים. כן משמע במדרש שמואל שם. ואף שלא נתבאר בשאול רק מעשה אוב וכן בד"ה שם כתיב לשאול באוב לדרוש. איפשר ממ"ש ברישיה דענינא הסיר את האובות ואת הידעונים. משמע ליה שאח"כ שאל לשניהם יחד. ועי' בשוח"ט סוף מזמור ז' נ"א: