(כג) מתיר אסורים מה שאסרת כו'. דב"ר פ"ד ועי' בשו"ט במקומו שם:
(כד) א"א התרתי לך את השבויה. עמ"כ וכ"ה מפורש בברייתא דמעשה תורה שבס"ס ראשית חכמה חופת אליהו שער ד' ובפיוט הקלירי לפ' פרה ועיין בתוספות (חולין קט) שכתבו שעשה ע"פ הירושלמי והוא המדרש הזה שהוא אגדת ירושלמי (וכן דרך הראשונים בכ"מ לקרוא דברי המדרשים בשם ירושלמי) אבל בחולין שם אמרו כותית יפ"ת ובאמת על א"א לא שייך כ"כ. שהרי אין אישות לעובד כוכבים:
(כה) שאסרתי לך התרתי לך כצ"ל פירוש השארתי לך מתן שכרו שמור לעוה"ב:
(כז) אריב"ם בשעה שהוא פורש כו'. ב"ר פי"ט:
(כח) בהמה א' הוא ורבוצה כו'. פדר"א פי"א במ"ר פכ"א ופסיקתא דאת קרבני ותנחומא נצבים. וע' זוהר (בראשית יח) ויחי (רכ"ג.) (בהעלותך קנ"ד.) (פינחס רמ:) ובעה"ק לר"מ גבאי חלק ס"ת פ"ז:
(כט) מגדלין לה מאכל אכילתן של צדיקים כו'. כלומר שאינו שור אוכל עשב כדר' יודן אלא מאכלה הוא מיני מאכל המיוחדים לתכונתו שיוולד בכחו ראויות למאכלו של צדיקים לזכך ולטהר שכלם באכילתו:
(ל) לנוה צאן ועמק עכור לרבץ בקר ורבנן כו' כצ"ל. ואיפשר רמיזא במ"ש (הושע א) ועמק עכור לפתח תקוה. שמעמק זה שבהמה רועה שם. הוא פתח תקוה טובה לצדיקים לע"ל על רוב טוב הצפון להם:
(לא) חדשים הוא עושה גמיעה אחת כצ"ל: