(א) הה"ד ויתרון ארץ כו'. כל הפתיחתא הזו עד סוף המאמר לא נתבאר מה ענין הוא לכאן. ואיפשר לפי שכתוב בפרשה לשעירים אשר הם זובחים וכתיב עליהם בסדר האזינו לשדים לא אלוה ות"א דלית בהון צרוך. בא לדרוש המאמר שאף דברים שאתה רואה יתרים בעולם הן בכלל הנייתו וצרכו של עולם ופי' דלית בהון צרוך הוא לעובדם לתת להם כח אלקות כמ"ש הרמב"ן בכאן ע"ש (ומה שמסיים בסוף המאמר שעל מקרא זה וכן בקה"ר שם שהיו נוהגין באיסור במה והיו עובדי כוכבים אומרים עובדים לשמו והוא הורגן לפיכך כו' משמע קצת שזה נסמך ג"כ לדרשא דויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד ולא רציתי להאריך כי המשכיל יבין לדרוש מעצמו):
(ג) סיבא למיסך נפייא כצ"ל פי' לארוג נפה וכברה וכמ"ש בב"ר פמ"א סיבים לחבלים סנסנים לכברה (וע' שבת צ') צורי דקל כו' ותורי דקל כו' (ועי' שם עח) הוצין כו' סב כו' ובערוך ע' סג הראשון גרס סגיא למיגדר גניא פ' קוצים לעשות סייג לגן (הר"מ ברלין):
(ד) אפילו הוא מלך כו' לא עבדת ארעא ולא כלום. אין מהנה לו כלום שהרי ימותו העם ברעב. ומכאן תראו כמה חבבו חז"ל עבודת אדמה עד שאף למלך מס"ה ע"ס יחסו טובות הקרקע (ואיפשר רמזו למנהג מדינת חינא שהמלך עצמו עושה עבודת שדהו ראשונה לכל העם):
(ה) ולא תבואה גם זה הבל שכל מי כו' מה הנאה יש לו כצ"ל:
(ז) כגון הל' ציצית תפילין ומזוזות שהן הלכות כעין מס' קטנות. (וכ"כ הרב מוהר"א בן הגר"א ז"ל ששמע מאביו שבמנין ז' מסכתות קטנות הן מס' תפילין מזוזה ומס' חנוכה נוספות על שש סדרי משנה ואיפשר לזה רמז רב האי גאון ז"ל בתשובתו שבתשובת הגאונים שבס"ס נהרות דמשק (שאלוניקי תקס"ב) סי' קמ"ג שראה ביד איש אחד חכם חסיד וזקן סדר משנה תוספת על סדרים שלנו ולא זכה להעתיקו שנחפז לדרכו. וע' בפי' המשניות להרמב"ם פ' התכלת הטעם מפ"מ לא נכתבו במשנה:
(ח) שהוא סודר את ההלכה לפניו. שבעל משנה מביא לו ראיה ממשנה וברייתא כענין הכל צריכין למרי' חיטייא. ובקה"ר הגי' שהוא עודר ההלכה לפניו. פי' חורש וכלשון נעבד דשדה דקרא שבעל התלמוד חורש לתקן המשנה והרי הוא עובד לו:
(ט) שהוא מקבע הלכה לפניו כצ"ל עמ"כ:
(י) ותלמוד אין לו שהתלמוד הוא פרי תבואת צדיק: