(ל) בדפנא של אנטוכיא. עמ"כ שהוא רבלה. והוא שישב שם נ"נ כשהחריב נבוזראדן את בהמ"ק:
(לא) לא כך עשה זקנך לשבע בן בכרי כצ"ל והוא דוד. וע' ב"ר ס"פ צ"ד:
(לב) שלשלוהו פי' מע"ג החומה שלשלוהו. כמ"ש בירמיה שם סחוב והשלך להלאה משערי ירושלים:
(לג) בחחים בחחיים כתיב כצ"ל פי' בשני יודי"ן לכן דרש בחיים וע' מנחת שי שם:
(לד) מת שלשלוהו. בסע"ר פכ"ה רמי אהדדי קראי דמלכים ב' כ"ד דכתיב וישכב יהויקים עם אבותיו אקרא דד"ה דכתיב ויאסרוהו (נ"נ) בנחשתים להוליך בבלה ומשני מלמד כיון דאסרו מיד מת באיסורו והוציאו וגררו לקיים מ"ש סחוב והשלך (והביאו ערוך ערך קל"ז ופרש"י במלכים וד"ה שם וראב"ע ריש דניאל). והוא כעין דברי ריב"ל דהכא:
(לה) בפרדימוס. פי' מ"ע חצר שלפני הבית:
(לו) שהיה לבוש כלאים. נראה דדרש מדכתיב (בשלהי ד"ה) והנמצא עליו. דהיינו שהיה לבוש עליו כלאים כד"א ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך (ודרך רמז י"ל מ"ש ריש צפניה ופקדתי וגו' ועל בני המלך ועל כל הלובשים מלבוש וכו'. דהיינו לבוש כלאים. ובני המלך היינו בני יאשיהו המלך שנתנבא צפניה בימיו. וזהו יהויקם בנו של יאשיהו שהיה לובש מלבוש כלאים) והיינו להכעיס כדאיתא (בהוריות י"א:):
(לז) שנמצאת כתובת קעקע חקוקה על בשרו. ג"ז נדרש מן והנמצא עליו שנמצא על גופו חקוק (ובסנהדרין ק"ג:) דרש מזה שחקק עבודת כוכבים על בשרו):
(לח) כללו ש"ד בפתח שיצא בו נכנס ר"ל שזה להכעיס כמ"ש (בסנהדרין שם) באמון שא"ל אמו כלום יש לך הנאה כו' וא"ל איני מכוין אלא להכעיס כו':
(לט) הה"ד וידע אלמנותיו. לעיל מיניה כתיב אדם אכלו ובתריה כתיב ועריהם החריב ותשם ארץ וגו'. ודרש אדם אכל שהרג בעליהם. וידע אלמנותיו שהיה מענה נשיהם. ותשם ארץ שהיה מכניס ממונן לטמיון:
(מ) כעצם הזה של מוח כו'. לעיל פ"י:
(מא) ונפייס לגדלת כו'. ב"ר פ"ק:
(מב) נזכרתם אותו הדם שבסיני. עמ"כ וכ"ה לעיל ספ"ו:
(מג) בשביל כן שלחתי אסיריך מבור. זה יהויכין שהוציאוהו מבית כלאו מן הבור (והאי אין מים בו דרשינן ליה לעיל ע"ש):
(מד) על אותה שעה כו' ומום אין בך. תחת אשר תחלה נאמר עליו ככלי אין חפן בו. חזר ואמר עליו שאח"כ מצא חן בעיני ה' כלך יפה ומום אין בך (או י"ל מפני שלעיל פי"ח אמר ממקרא זה דכלך יפה כו' שלא היה בהן זבים ומצורעים וכשחטאו נמצאו בהן זבין כו'. לכך כאן שאמרו שיכניה קיים מצות זיבה. לכן אומר שעל אותה שעה נאמר כלך יפה כו'):