(א) הה"ד שש. מביא זה משום סיומא משלח מדנים בין אחים שהוא המספר לה"ר ולסיים עלה תורת המצורע המוציא ש"ר וכמש"ל אי"ה:
(ב) ורבנן אמרין שבע מה מקיימין ושבע כו' כצ"ל:
(ג) וכולן לקו בצרעת איפשר בא לדרוש זה בלשון תועבת נפשו שתועבה הוא מצורע שהוא נתעב ומרוחק מן הבריות וכד"א (איוב ל) תעבוני רחקו מני:
(ד) ושפח ה' בנות ציון יען כי גבהו בנות ציון דהוו שייפין כצ"ל:
(ה) דהוו שייפין כו'. שלא נפרש כי גבהו הוא כלל וחוזר ופירש גבהותן ותלכנה נטויות גרון כו' בא לפרש גבהו בעצמן דהוו שייפין כו':
(ו) אם יבואו שונאים כו' פסיקתא דותאמר ציון:
(ז) שפחות מכודנות. אסורות בזיקים להיות אמהן משעבדין לעולם:
(ח) שמר משפחותיהם. ע' יבמות (י"ז):
(י) לב חורש כו'. בעזיה שכתוב בו (ד"ה ב' כ"ו) גבה לבו עד להשחית:
(יא) ר"ז לא הוי יתיב בזיקיה ר"א לא עייל כו'. כ"ה בכתובות (ע"ז) וכצ"ל (ומשם הוסיפו המעתיקים לשון זה בכאן) ובאמת מאמר זה כתוב להלן בפרשה ולשון הגדות ירושלמי בע"א: