בכ"מ, ואמרינן התם דת"ק סבר מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה. ונ"ב תיבת התם טס"ה דליתא שם לא בגטין ולא בחולין רק צ"ל ואמרינן בכריתות ד' כ"ד דת"ק סבר וכו' והיינו דנהי דסבר ת"ק מדשתק קננהו והאי דצוח מהדר קא הדר ביה מ"מ כיון דאמר אי אפשי הוי לשון הפקר ואמאי מותר לאכול בתרומה ולכן מסקינן שם דת"ק סבר דמעוכב גט שחרור אוכל בתרומה וכן הביא התוס' בחולין ד' ל"ט לדברי הש"ס דכריתות הנ"ל ולכן מאוד תמהני על המל"מ כאן שכ' על רבינו הכ"מ דהגדילו התערובת דפלוגתא דת"ק ורשב"ג אין שם זכר למעוכב גט שחרור ולא שייך כלל ותמהני דהיאך נעלם מעיניו דברי הש"ס דכריתות הנ"ל וד' התוס' דחולין הנ"ל אך מש"כ הכ"מ דיש מקום לומר דרשב"ג פליג עליה בהא וכיון דמספקא ליה כמאן הילכתא פסק לעיל בסמוך לחומרא זה וודאי תמוה דהא טעמיה דרשב"ג מפורש בחולין שם דס"ל דאמרינן דהוכיח סופו על תחילתו ועדיין לא יצאו מרשות ראשון ואינו ענין למעוכב גט שחרור. וקצת צ"ע מה שדייק הרמב"ם וכתב לפיכך אין אוכלין בתרומה בין שהיה רבו ראשון כהן ורבו שני ישראל ובין שהיה רבו ראשון ישראל והשני כהן ומשמע דאם היו שניהם כהנים יכול לאכול בתרומה ולכאורה לפי מה שכתב רבינו בהלכה הקודמת דמעוכב גט שחרור אסור לאכול בתרומה א"כ אפילו שניהם כהנים יהא אסור לאכול בתרומה ואולי כיון דבשניהם כהנים איכא ס"ס להיתר ולכן לא הזכיר רבינו דבר זה בפירוש לא לאיסור ולא להיתר ובחידושי הארכתי בזה בעזה"י: