ראה אנכי נותן לפניכם יל"ד מתחיל בלשון יחיד ראה ומסיים לפניכם לשון רבים נראה שרמז למה שאחז"ל לעולם יראה אדם את כל העולם מחצה זכאי ומחצה חייב עשה מצוה א' מכריע כל העולם לכף זכות עבירה א' מכריע כל העולם לכף חובה ע"כ אמר לכל יחיד ויחיד אתה ראה במחשבתך אני נותן לפניכם כל העולם כולו ברכה וקללה שהדבר מוכרע בכף מאזני משפט לאלקים את הברכה אשר תשמעו וגו' והקללה אם לא תשמעו הרי אתם בעבירה קלה של היחיד הלז הוא מכריע בין עע"ז אלהים אחרים אשר לא ידעתם שהי' הכף שקול ואתה הכרעת ראה והביטה זאת:
ראה אנכי נותן לפניכם וגו' את הברכה אשר תשמעו. נ"ל דהרי כל הברכות שבעולם כלום חשיבי דמה אנו ומה חיינו ומותר האדם מן הבהמה אין ונוח שלא נברא ומה לנו לכל הברכות הללו ומי ביקש ממנו ית"ש שיבראנו ויצריכנו לטובותיו אך אבל אנחנו עמך בני בריתך לפיכך אנחנו חייבים להודות אשרינו שאנו משכימים וכו' ועל זה אנו צריכים לכל טובות העוה"ז להשיג הטוב האחרון הלז וא"כ זו היא הברכה בעצמה שהקב"ה בראנו לכבודו והבדילנו מן התועים וא"כ הברכה אשר תשמעו שיעזרנו על עבודתו זו היא תכלית הברכה בלי שום תנאי כי לכך נברא ונוצר כל ישראל מבטן מלידה והריון והקללה בתנאי אם לא תשמעו בכל הטובה אשר בראתי אתכם בקודש והבדלתי אתכם מן העמים בכל זאת לא תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום פי' עודנו צדיק גמור אלא שאינו בעיניו כאילו היום נצטווה אלא כדיוטגמא ישנה אז יהי' הקללה ללכת אחרי אלקים אחרים שהבא לטמא פתחין לו ומניחו לעשות טעותו משא"כ רגלי חסידיו ישמור מלכד:
ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה אמרתי בהספידא על בחור ז"ל כתיב אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד והקשו חז"ל הא כתיב ישא ה' פניו אליך הנה לא יקח שוחד פירש"י איננו לוקח מצוה חלף עבירה אלא משלם לו שכר מצוה ופורע ממנו עונשו מהעבירה ומ"מ נ"ל הקב"ה מתחסד עם ישראל על זה האופן כאשר אומר דארז"ל הודו לה' שגובה חובו בחסדו עשיר בשורו אלמנה בתרנגולתה יתום בביצתו (גמרא פסחים פ' ערבי פסחים) וה"נ כשעשה מצוה וגם עבירה ואלו הי' לוקח שוחד מצוה תמורת העבירה האי גברא נשאר כמו שהוא בלא מצוה ובלא עבירה אלא דרכו של הקב"ה אינו כן על כן הוא משלם לו שכר פירות ודקדוקי מצות בעוה"ז ומזמין לו שור או תרנגול או ביצה בשכר זה ושוב לוקח ממנו ומצטער ובזה נפרע עונש עבירה שלו והרי הוא ג"כ כמו שהי' קודם שניתן לו שיו או תרנגולתו ולא הפסיד כלום וכן עשה הקב"ה עם ישראל שילם להם שכרם או שכר אבות בבנין בהמ"ק והנחלת א"י כדי לפרוע מהם עונש עגל ומרגלים אחר זמן שלא זכו רק בניהם ליכנס לארץ ונחרב בהמ"ק לכפר על עונותיהם נמצא נותן היום ברכה וקללה בפ"א הנחלת הארץ היא ברכה ושכר אשר תשמעו וזה בעצמו יהי' קללה ופרעון אם לא תשמעו נמצא לא הפסידם כלום:
ונושא פנים לישראל נשיאת פנים שייך לישא פני איש גדול ולוותר עבורו ובאו"ה היש בה עץ צדיק המגין כעץ ואמנם אותו שעה מת איוב ונסתלק למעלה ולא הגין עליהם וקשה אדרבא מדעתו הי' לו לכפר עליהם אך באו"ה אינו נושא פני איוב בבואו למעלה אבל בישראל מיתת הצדיק מכפר ובבוא נשמתו למעלה הקב"ה מוחל עוון הדור בנשיאות פניו:
כתיב בני ציון היקרים המסולאים איכה נחשבו לנבלי חרס מעשי ידי יוצר פי' כי יקר בעיני ה' המותה לחסידיו ע"כ בני ציון המצוינים בהלכה הם יקרים כי יקר מיתתם ועוד המה מסולאים בפז שם פ"ז הוא גמטריא של אנ"י יה"ו והוא המרפא לומדי תורה כי כן כתיב והי' אם שמוע תשמע וגו' כי אני ה' רופאך וא"כ המסולאים בפז הנ"ל איכה נחשבו לנבלי חרס ר"ל שברי לוחות המונחין בארון להוביל לקבר גם תנים חלצו שד כי בעיקר הלז נעשו אבותיו עליו כאכזר ושלחוהו למרחקים להתגורר בארץ נכרי' ללמוד תורה ומה"ת ישלוט בו מלאך המות וכבר כתבתי במק"א כי תח"ש ר"ת תורה חיים שלום כנאמר במס' ברכות פ' הרואה הרואה באר בחלום יצפה לשלום אלא הנרמזים בתח"ש ההיפוך מבאר שח"ת וא"כ הרי גם תנים חלצו שד להניק גוריהם ואינם מרחיקין בניהם מאצלם אמנם בת עמי לאכזר כדי שילמוד תורה ובזכות זה הי' לו לזכות לתח"ש הרמוז בר"ת תנים חלצו שד ולא לשחת וא"כ איכה היתה כזאת לולא חטא אחרים הפגיע זכו נזירי' משלג אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם פי' הרי הבחור הנזיר הקדוש הלז בעצמותו הוא זך משלג בלי שום חטא ומ"מ נתאדם באודם חטאים רבים אדמו עצם מפנינים הא כיצד ספיר גזרתם שהוא כעין אבן הספיר שהוא מצוחצח ומקבל כל הגוונים המאירין בו וכיון שגוון הדור אדום בעו"ה ע"כ הנזיר שבעצמותו זך משלג נתאדם מפנינים וה' נושא לו פנים לכפר עונותינו ולהתם חטאינו אך בעו"ה ליוצא ולבא אין שלום כי אם נאספו בניך למודי ה' אין רב שלם ח"ו ע"כ טוב שישא הקב"ה פנים לישראל ע"י שידקדקו עד כזית עד כביצה ויהי' נשיאת פנים ונשאר שלם בישראל והיינו ישא ה' פניו אליך לא ע"י סלוקן של בחורי ישראל ח"ו אלא וישם לך שלום וראה בנים לבניך שלום על ישראל:
את הברכה אשר תשמעון וכו' אשר אנכי מצוה אתכם היום שיהי' בכל יום כחדשים והקללה אם לא תשמעו וגו' אשר אנכי מצוה אתכם היום יל"ד דהיום הזה השני אין לו שחר דדוחק לומר אם ישמעו לכל התורה רק שלא יהי' בעיניהם כחדשים יתקללו ח"ו נהי שלא יתברכו אבל לא יתקללו כיון ששומרים התורה ועוד הרי מפרש אחריו וסרתם ועבדתם אלקים אחרים אשר לא ידעתם גם יל"ד אשר לא ידעתם מיותר וי"ל דמטבע האנושי ותאוות כל איש לדיוטגמא חדשה ולשמוע חדשות ע"כ אם אין התורה חביבה בעיניו כל יום כאלו היום קבלה בסיני ולשמוח בה ככלה חדשה אז ממילא דעתו נוטה לשמוע חדשות מעבודות זרות אשר לא ידעתם עדיין והיא חדשה בעיניו והתורה היא דיוטגמא ישנה:
*את הברכה אשר תשמעו וגו' ואת הקללה אם לא תשמעו וגו' ופירש"י אשר תשמעו ע"מ שתשמעו ופי' מורי בהפלאה זצ"ל שהטוב אנו מוצאין בכמה מקומות שהקב"ה מזכיר לו הטוב והחסד שיעשה באחרית הימים כדכתיב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את ה' וגו' וזה הי' תשובה על מה ששאל אותו מה זכות יש להם אבל לענין עונש ע"ד עבירה אין הקב"ה מעניש אלא לאחר שעבר ודן את האדם באשר הוא שם כמו שמצינו בישמעאל והנה קיי"ל כמ"ד דעל מנת כאומר מעכשיו דמי והיינו דקאמר את הברכה אשר תשמעו ופירש"י ע"מ שתשמעו ויהי' הברכה מעכשיו משא"כ באם לא תשמעו:
אשר לא ידעתם וכן בכל הפרשיות הנמשכים כתיב אשר לא ידעת אתה ואבותיך והענין שלא יטענו אדעתא דהך ע"ז לא נשבענו כי לא ידענו אותה ולא שמענו שמעה ע"כ התנה עמהם השבועה ואלה אפי' אשר לא ידעו ובפ' האזינו אמר יזבחו לשדים לא אלוה אלהים לא ידעום חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם פירש"י שחידשו לעצמם מיני ע"ז שלא הי' מעולם והגוים אמרו זו היא ע"ז של ישראל והיינו משום דקיי"ל אם מתנה בתנאי על כל אונסא דמתיילד מ"מ אונסא דלא שכיח כלל איננו בכלל התנאי וא"כ ה"נ נהי כל ע"ז המצויים בעולם אעפ"י שלא ידעום התנה מ"מ הוה ס"ד דאותם שהם מת חדשים מדעתם ולא הי' בעולם אותם אינם בכלל האלה והשבועה ע"כ חידשו לזבוח לשעירים ע"כ אמר להם מרע"ה שלא הועילו שבוודאי גם הם בכלל השבועה מק"ו השתא אלו שלדעתם יש בהם צורך נאסרו מכש"כ שדים שגם המה מודים שאין בהם צורך כלל כמ"ש רמב"ן שם וכתיב לשדים לא אלוה:
אחרי דרך פירש"י אחרי מופלג עיין סנהדרין דף מ"ד ע"א לר' שילא נענש יהושע על שהחרים יריחו ונתן מכשול ולרב נענש על שהרחיק ששים מיל אלא הי' לו להעמיד ב' גלי עפר ולקרוא שם א' גריזים ושם א' עיבל עיי"ש בתוס' וי"ל דלא פליגי דהכל חד דהרי כתיב ובשמו תשבע ופירש"י אם יש לך כל המדות הללו אז בשמו תשבע והנה כתיב אחרי ה' אלקיכם תלכו אותו תעבודו והנה אי מפרשים אחרי מופלג כדפירש יהושע אחרי דרך רחוק ס' מיל ה"נ אחרי ה' אלקיכם אפילו מופלג מדרכי ה' רק שלא נהי' ככל הגוים אז בשמו תשבע ע"כ החרים יריחו וסמך עצמו כי אנשי דורו יהי' נזהרים בחרם ושבועה אבל טעה כי אחרי דרך סמוך והי' לו להעמיד ב' גלים של עפר ולקרוא א' גריזים וא' עיבל וה"ה אחרי ה' אלקיכם סמוך ממש כמו הנביאים ורק אז בשמו תשבע וא"כ לא הי' לו להחרים יריחו נמצא ר' שילא ורב אלו ואלו דברי אלקים חיים:
*אחרי דרך מבוא השמש ופליגי בסנהדרין חד אמר על הא דכתיב קום לך שלך גרע משלהם שהמתין ששים מיל עד הר גריזים ועיבל והקשו תוס' הא הי' צריך להמתין עד שיבוא לאותו מקום וחד אמר על שנתן חרם ונכשלו על ידו וקשה ג"כ הא גם משה נתן חרם כמו שאמרו חז"ל שעכן מעל ברחם גם בימי משה ונראה מצינו באבותינו שהי' להם קפיצת הארץ וכאן בהר גריזים ועיבל שהי' מקום קבלת התורה והי' ראוי ג"כ לקפוץ להם הארץ מיהו אפשר לומר שהרי בהר גריזים קיבלו ערבות ונעשו ערבים זה לזה וישראל לא הי' כדאי וזכאים כל כך ולא הי' טובה לישראל להיות ערבים ולענוש היחיד בשביל חבירו ולכך לא קפצה הארץ להם לזה מיהו לפ"ז עשה יהושע שלא כהוגן על שנתן חרם ואם ימעול אחד בחרם יענשו חלילה כל ישראל בשלמא בימי משה לא הי' עדיין ערבות משא"כ בימי יהושע והי' לו לחוש שלא יהי' איש אחד יחטא ועל כל העדה יקצוף ולפ"ז הנך ב' מ"ד אהדדי אתמר יען שהי' צריכים להרחיק ששים מיל ולא הי' להם קפיצת הארץ מזה הי' לו להבין שאין טוב להם להיות ערבים זה בזה שבל"ז י"ל שסבר יהושע שאדרבא על ידי ערבות יזהיר אחד חבירו וימנע כל אחד יותר מלחטוא אבל מכח שלא הי' קפיצת הארץ מוכח דזה אינו וא"כ לא הי' לו ליתן חרם:
לעשות אותם בארץ וגו' כל הימים אשר אתם חיים על האדמה יראה מדקדוק לשון הקרא שבא להזהיר כשאנחנו בגולה נקיים כל התורה כדי שלא יהי' חדשים עלינו כשנזכה לחזור לא"י וכפירש"י בפ' והי' אם שמוע והיינו כאלו כתיב ושמרתם כל הימים אשר אתם חיים על האדמה בחו"ל כדי לעשות אותם בארץ ודוק:
לא תעשון כן לה' אלקיכם כ"א אל המקום אשר יבחר ה' וגו' לשכנו תדרשו ובאת שמה ופי' רמב"ן עפ"י ספרי הקב"ה לא גלה להם מקום המקדש עד בימי דוד והיינו לשכנו תדרשו דרוש עפ"י נביא ובאת שמה הנה לפ"ז לכשיבנה בהמ"ק ע"כ לנתוץ ולהרוס המשכן שהי' עומד שם המזבח והארון כדי לבנות בהמ"ק במקומו ואלו לא חטאו ולא נחרב שילה ע"י פלשתים הי' ישראל בעצמם צריכים לנתוץ ולבנות בהמ"ק לכשיתגלה להם המקום והיינו את מזבחותם תתוצון לא תעשון כן לה' אלקיכם פירש"י אזהרה לנותץ אבן ממזבח ובהמ"ק ואמר כ"א אל המקום וגו' לשכנו תדרשו אז הותר לנתוץ ותעשון כן לה' אלקיכם לנתוץ משכן זה כדי לבנות בהמ"ק עולמים:
וכלפי שכתב מורי בהפלאה לשכנו תדרשו קאי אסנהדרין היושבים אצל המזבח וידרשו תורה משם אומר אני שרומז ג"כ על כל מקום הרבצת תורה שאחכז"ל בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי וכי יש קרבן בבבל אלא אלו ת"ח שעוסקים בתורה כאלו הקריבו כל הקרבנות והשתא קאמר לא תעשון כן לה' אלקיכם להקריב בכל מקום כ"א אל המקום וגו' היינו בהמ"ד של חכמים אותם תעשו בכל מקום והבאתם שמה עולותיכם שהרי הוא כאלו הוא הקריב עולה ומשו"ה קאמר והבאתם שמה ולא אמר שמה תביאו כדלקמן דהכא קאמר ממילא יהי' כאלו הבאתם שמה עולותיכם:
לשכנו תדרשו ובאת שמה מיירי משילה והנה בשילה זלזלו בעליית רגל עד שבא אלקנה וסיבב העיירות והוכיחום כמו שדרשו על פסוק ועלה האיש ההוא מעירו והנה רישא דקרא ויהי איש אחד מן הרמתיים ופי' חז"ל שלא על שם ההרים הרמים שצופות זו את זו נקראת המשפחה אלא ע"ש משפחה רמה מאתיים צופים עפ"ק דמגילה ויראה כי הדור ההוא לא הי' רשעים ח"ו שלא עלו לרגל במרד אלא טענו כתיב ולא יחמוד איש את ארצך "בעלותך" והיינו ירושלם שהוא גבוה אבל שילה שאינו בהר גבוה שם לא הובטחנו בולא יחמוד איש וא"כ איך נעזוב עירנו ונלך לנו ודרכי' דרכי נועם אך אלקנה דרש להם בעלותך איננו עליית הר רם ונשא אלא עבודת ה' היא עליי' וההיפך הוא ירידה וראי' משם משפחתו רמתיים על רוממות אל אשר בגרונם וע"י טענה זו החזירום מטעותם ועלו בית ה':
והי' מדי חודש בחדשו ואח"כ שבת בשבתו אע"ג שבת תדיר מקדים חדש דב"ד קבעי' לי' ואנו מאמינים אתם אפי' מזידים וחביבים עלי דברי סופרים יותר מדברי תורה כדרחז"ל על פסוק כי טובים דודיך דברי דודים יותר מיינה של תורה וכדרך שאחז"ל הואיל ואתיא מדרשא חביבה לי' והיינו נמי ראה אשר אנכי נותן לפניכם היינו דברי סופרים אנכי נותן מרע"ה ותלמידים והקללה אם לא תשמעו לאשר אנכי מצוה היינו לדברי סופרים לא תשמעו זה גורם ללכת אחרי אלקים אחרים לבסוף כפירש"י בפסוק ואם בחוקותי תמאסו ע"ש ומסיים אשר לא ידעתם לומר ששגגת תלמוד עולה זדון וחסרון ידיעה הוא מזיד דה"ל לילך אחרי חכמי ישראל ושותה בצמא דבריהם:
*לשכנו תדרשו ובאת שמה וגו' מצוה היא על כל הדורות לדרוש אצל הנביאים על מקום בהמ"ק עיין ברמב"ן ולא דרשו עד דהע"ה דרש ואמר אנכי יושב בבית ארזים וארון ה' יושב באהל ודרש מנביא ואמר לו השי"ת אתה לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת וכ' הרמב"ן דהיינו ע"י שלא דרשו ישראל רק הוא לכך אמר לו השי"ת אבל אם ישראל זכו ע"י דרישתם לא הי' נמנע מכח דוד ויש לפרש בזה מה דאיתא במס' שקלים דדוד אמר תיתי לי ששמחתי באומרים לי בית ה' נלך אע"ג שאמרו לצעורי לי' דמתי ימות ויבנה בהמ"ק וקשה מאי שמחה איכא ולהנ"ל יש לומר דהי' שמחתו דעי"ז שהם ידרשו אפשר שיעלה על ידו לבנות בהמ"ק כדלעיל:
השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה פירש"י כ"א ע"י נביא כאלי' בהר הכרמל ועמ"ש מורי בהפלאה ולפי דרכו אני אומר כי מ"ש לנביא היום יקרא לפנים רואה כי עד ימי שמואל הנביא הי' הנביאים בבחינת רואים לא בחינת נביאים הוא המשולח לנבא בניב שפתיו בשם ה' ולא הי' כן מימי יהושע עד שמואל רק רואים ומשיגים אבל לא משולחים בשם ה' ע"כ לנביא היום יקרא לפנים רואה והנה הרואה שאינו אומר בשם ה' אין לו רשות להקריב בחוץ כ"א כמו אלי' שאמרו בשם ה' והיינו השמר לך פן תעלה עולותך בכל מקום אשר "תראה" דייקא ע"י רואה לא כן אלא ע"י נביא דוקא כאליהו בהר הכרמל ולא ע"י רואה:
כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר הארכתי בזה מאותו ענין שכ' מורי בהפלאה ז"ל ומה שנתחדש אצלי משאחז"ל משחרב בהמ"ק שולחנו של אדם מכפר עליו ויל"ד הלא גם בזמן המקדש נמי יכפר שולחנו הנה כתיב מכל עץ הגן אכול תאכל וגו' יראה טרם החטא שגרם המות לא הי' צריכים לאכול להשביע רעבונו כי הרי לא ניתך ממנו ניתך רק להעלות הניצוצות מצומח חי למדבר והי' כמו מקריב קרבן ע"כ מצות עשה מכל עץ הגן אכול תאכל ואמנם אם יאכל מהעץ אשר בתוך הגן וימות אזי יצטרך לאכול לצורך חיותו שוב אין אכילתו קרבן ובטל ממנו מ"ע של אכול תאכל וכל זמן שבהמ"ק קיים אין האכילה כקרבן כי אוכלין לקיום חיותו אך בזמן שאין בהמ"ק כתיב ונבחר מות מחיים וראוי לגזור על עצמם שלא לישא נשים ושלא להוליד בנים ולכלות זרעו של אאע"ה עיין ס"פ חזקת הבתים וא"כ הוא רק לשם שמים כמקריב קרבן ע"ג מזבח ע"כ שולחנו מכפר עליו:
איכה יעבדו הגוים וכו' לא תעשון כן לה"א וכו' ופירש"י עפ"י דרש חז"ל דקרא אתא לאסור ע"ז כדרכה כגון פוער לפעור עיין מס' סנהדרין ס' ע"ב והרמב"ן הקשה א"כ איך שייך לא תעשון כן לה' אע"כ הפי' הפשוט שלא יעלו ישראל על לבם כי חפץ ה' שיעבדו לו ככל העבודות שעבדו הגוים אלהיהם ע"כ מזהירם לא תעשון כן לא תוסיף על הדבר כ"א את אשר ציוה ה' זיבוח קיטור וניסוך ע"ש ועיין בהרא"ם ז"ל דקאמר תרתי שמעת מיני' קרא קמא קאי אדרש חז"ל ופסוק דלא תעשון אפשט רמב"ן ולענ"ד נ"ל לישב דאף לפי דעת רמב"ן ז"ל מוכח דרשת חז"ל ויוצדק יותר תי' הרא"ם ז"ל דהנה ב' האזהרות מישך שייכי להדדי דהנה קיצור הש"ס דסנהדרין הנ"ל הוא כך דכל הע"ז היו בכלל לא תעבדם ויצא זביחה דכתיב זובח לאלקים יחרם ללמד על הכלל כולו יצא לחייב שלא כדרכו על כל עבודות פנים כעין זביחה ולה"נ כתיב בלתי לה' לבדו ריקן כל העבודות לשם המיוחד וע"ש בתוס' ומיהו יצא נמי השתחוואה דכתיב לא תשתחוה לאל אחר לחייב בהשתחואה שלא כדרכו אעפ"י שאינו עבודת פנים אבל אינו מלמד על כל הכלל שיהי' כל עבודות כבוד חייב שלא כדרכו דהא מזביחה אימעוט כל שאינו עבודת פנים אע"כ על עצמו לבד יצא ע"ש והנה לפי' הרמב"ן ז"ל קשה למה לי קרא וכי יעלה על דעת ישראל שכל שעובדין לע"ז יעבדו בפנים א"כ זובח לאלקים יחרם למה לי למעט עבודת שאינו בפנים דפטור שלא כדרכה הלא כל העבודות שעובדין לע"ז הם עבודת פנים לפי דעת ישראל וצ"ל דעכ"פ לא יטעו בעבודת פעור וזריקת אבן שיעשוה כן בפנים חלילה וא"כ אתא קרא למעט פעור דאינו חייב שלא כדרכו כ"א בעבודת כבוד אך לפ"ז קשה השתחוואה למה לי דהא כל עבודת כבוד עבודת פנים נינהו ע"כ כנ"ל דהו"א דחד קרא אתא למעט פעור שלא כדרכו וחד אפי' כדרכו שלא לחייב לעולם ה"א כל שעובדין לשום ע"ז בעולם דרך כבוד יעשו כן לה' אלקינו והנך תרי קראי ממעטי פעור אפי' מכדרכו לכן כתיב פן תאמר איכה יעבדו הגוים האלה אלהיהם ואעשה כן גם אני לאסור פוער לפעור וזורק אבן למרקוליס ואי קשיא לך א"כ כל הני קראי למה לי לכן קאמר לא תעשון כן לה' אלקיכם שאין להוסיף בעבודת ה' כ"א עבודת האמורות בפנים וא"כ יצא זביחה מן הכלל לכל עבודת פנים והשתחוואה על עצמו יצא וא"ש המשך הקרא ודוק:
*ובזה מיושב קו' תוס' שם ס"א ע"א ד"ה איכה יעבדו וכו' שהקשה הש"ס שם דלמא השתחוואה יצא מן הכלל ללמד על כל עבודת כבוד וזביחה לדרשא אחריתי אתי (שמחשבין מעבודה לעבודה) וקאמר הש"ס דא"כ איכה יעבדו למאי אתא דהשתחוואה יצא מן הכלל ללמד על כל עבודות שלא כדרכו וא"כ איכה יעבדו ומקשין תוס' דלמא לפוער לפעור דהרי בלא"ה נמי מוקמינן להכי ע"ש והא"ש בשלמא אי מייתרי תרי קראי זובח לאלקים ולא תשתחוה הוה מצינן למיטעי ולמעט פוער לפעור בעי' איכה יעבדו לרבות אבל השתא דקאמרת דיש מקום לומר זובח אתא לדרשא אחריתי א"כ אף אי הוה טעינן לעשות לה' כל עבודת כבוד שעובדין לע"ז מ"מ לא הוה שרינן פוער לפעור כיון דליכא תרי קראי דהרי זביחה הוה מוקמינן למחשבין מעבודה לעבודה א"כ איכה יעבדון למה לי אע"כ דליכא למטעי בזביחה כלל לאוקמי אהך דרשא דמחשבין מעבודה לעבודה דפשיטא הוא מידי דהוה אמשתחוה להר כדאמר הש"ס ומיושב קושיית תוס' עיין היטב הקצרתי ודוק:
ואמרת אוכלה בשר נ"ל הפסוק לצדיקי ישראל שאינם נהנין מהעה"ז כרבינו הקדוש וכיוצא בו ידע בנפשו אם יאמר אוכלה בשר ידע בבירור כי תאוה "נפשך" לאכול כי נפשו הקדושה תאוה להעלות ניצוצות בעל החי ומה' נשלח לו התאוה כמו שנשתלח מלאך הממונה על התאוה ליהודה ותמר ואמר בכל אות נפשך תאכל בשר כי ההולך אחר תאותו אעפ"י שממלא תאותו איננו בשלימות לפעמים מצטער על הוצאת ממון או הזמן נמצא איננו בכל אות נפשו כי אעפ"י שמילא תאותו שנתאוה לדבר הזה מ"מ מצטער ממקום [אחר] אבל זה הצדיק שבטוח שמשמים נגזר עליו התאוה ההיא ולהשלים רצון הבורא ית"ש א"כ לא יוסיף עצב עמה ובכל אות נפשו יאכל והנה כשעורך שולחנו לאכול בשר כי חושב להעלות ניצוצות הקדושות יש לחוש שיגרש משם בני ביתו שלפי דעתו אינם ראוים לכך ומכש"כ עמי הארץ שבביתו דאסור לאכול בשר (גמרא פסחים סוף פרק ג') ומוריד ניצוצות הבהמה במקום שהי' לו להעלות נמצא עי"ז מלבין פניהם ושופך דמם ארצה כמ"ש דהע"ה קרעו ולא דמו אלו הי' קורעים אותו לא הי' דמו שותת ע"כ הזהיר שלא יעשה כן אלא הטמא והטהור יחדיו יאכלנו ואמר רק חזק לבלתי אכול את הדם ולא תאכל הנפש עם הבשר ר"ל שעם הבשר אוכל עכשיו ומעלה ניצוצות הבהמה אתה אוכל עם דמו של זה העלוב ומשו"ה א"ש דמסיים לבסוף כי תעשה הישר דקא אלפנים משורת הדין ואינו ענין לאכילת דם עיין רמב"ן ולהנ"ל דרמז ג"כ אהלבנת פנים אותם שאינם הגונים א"ש עפ"י מ"ש תוס' פסחים דף קי"ג ע"ב ד"ה שראה וכו' ע"ש וק"ל:
ומאז אמרתי אלמדה פושעים דרכיך וגו' שהתפלל דהע"ה שיזכה ללמד פושעים דרכי ה' אך לא שיביישם ברבים כדכתיב ולא תשא עליו חטא ע"כ אמר הצילני מדמים אלקים שלא ישפוך דמם ארצה ע"י הלבנת פנים תרנן לשוני צדקתיך שידרוש ברבים ויספר צדקות ה' ואדוני שפתי תפתח כי לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון והיוצאים מן הלב נכנסים ללב וישברו לבם בקרבם וילכו וישובו לה' כי לא תחפוץ זבח שאהרוג פלוני ע"י הלבנת פנים עולה לא תרצה היינו עולה שכולו כליל לאישים וה"נ נח לו שיפיל לכבשן האש ולא ילבין פני חבירו ברבים אלא זבחי אלקים רוח נשברה כנ"ל ע"י ספורי צדקת ה' ונפלאותיו ודרכיו:
איכה יעבדו הגוים וגו' ואעשה כן גם אני רש"י ס"ל אעע"ז קאי ורמב"ן פי' אעבודת ה' קאי שלא יעבדו את השי"ת כמו שעבדו הגוים ע"ז שלהם ומשו"ה מסיים לא תוסיף ולא תגרע ממה שציוה השי"ת בעבודתו ואומר אני שניהם אמת כי לולא השי"ת אמר כי העבודה היא ריח נחוח לפניו לולא כן הי' כל התקרובת מין ע"ז כי האוכל בשר אבירים וכי ח"ו כלום חסר שנצטרך להשלים חסרונו כמו שארי שרים שלמעלה שצריכין להקטרה ידועה כמ"ש רמב"ן פ' אחרי וא"כ הכל מין ע"ז אלא הקב"ה בעצמו אמר שהוא רוצה בזה ואנחנו לא נדע ואין אנו מכוונים אלא לעשות נחת רוח לפניו במה שצוה וביקש ממנו ונעשה רצונו וא"כ כל המוסיף או גורע דבר א' מדעת עצמו הרי הוא עע"ז ממש והבן זה:
כי מנסה ה' אלקיכם אתכם הישכם אוהבים אותו בכל לבבכם ובכל נפשכם הענין כי האשה האוהבת בעלה באמת בכל נפשה אם יתן לה בעלה רשות ופוקד עלי' להזדקק לאיש אחר ואם לאו יגרשנה נמצא אינה מועלת מעל בבעלה ורצונו היא כבודו מ"מ היא משיבה אמרי' אם תגרשני תקטלני לא אוכל כלל להזדקק לאחר זולתך כי רק אותך אהבתי וזרים שנאתי כן הנביא השקר הלז עשה מופת ואות לאמר ה' ציוה לעבוד היום אשפה או בעל וכן רצונו ואם לאו יהי' רעב בארץ וכדומה יאמר נא ישראל את ה' אלקינו אהבנו ובו נדבק ואם ירעיבנו נרעב יעשה עמנו מה שחפץ ולאל אחר לא נשתחוה כי רק אותו אהבנו והיינו כי מנסה ד' אלקיכם לדעת הישכם אוהבים וגו' וק"ל:
יצאו אנשים בני בליעל וגו' נעשתה התועבה הזאת בקרבך וכו' יש לפרש ע"ד שאמרו על ואם העלם יעלימו שאם יעלימו בדבר קטן יבואו להעלים בדבר גדול וה"נ תימה שבארץ ישראל יזדמן מלתא כזה ועכ"ח נעשתה התועבה בקרבך שאתם העלמתם ובא הדבר עד ככה:
*איתא גמרא דע"ז כל מקום שאתה מוצא הר וגבעה בידוע שיש שם ע"ז והקשה שם התוס' א"כ איך נבנה בית המקדש על הר ונהי דמחובר אינו נאסר מ"מ מאיס לגבוה ותי' דעפ"י הדיבור נעשה ומ"מ קשה א"כ אין הכלל אמת דכל הר בידוע שיש שם ע"ז ותאמר הגאון החסיד מוה' נתן אדלער זצ"ל עפ"י המדרש על וירא את היוקום מרחוק וגו' שבאמת הי' אותו מקום מישור אלא שאברהם אבינו התפלל שיהי' הר שאין כבוד שמים לבנות שם בית המקדש לגבוה וא"כ שוב צריך טעם למה לא נעשה ונברא מתחלה הר ונראה שהרי הקב"ה נתן לאברהם הארץ ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואע"ג שאמרו בע"ז נ"ג דע"י עגל שליחותי' קעבדי היינו בדבר שלא נתקדש כבר אבל מקום בית המקדש שנתקדש בעקידה ומחובר אינו נאסר מכש"כ דלא יהי' נאסר משום מאיס בדבר שהי' כבר קדוש ועומד ולכך מעיקרא לא הי' הר ולא נאסר ולא נמאס ומתפילת אברהם שנעשה הר מיהו אז כבר נתקדש ולא נמאס שוב אלא שלא הי' יודעין איזהו שהי' מעיקרא מקום ונעשה הר וזה נתגלה ע"י הנביא וזה שאמר דהע"ה עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב וכו' וא"ש תי' התוס' וגם הכלל ודפח"ח:
ונתן לך רחמים ס"ל לר"ע פרק חלק דמצוה לרחם על קטני בני העיר הנדחת שנדחו עם האבות שלא יהרגום ולאפוקי מדר"א ע"ש ונ"ל לר"א יש לפרש הפסוק כך דברישא כתיב למען ישוב ה' מחרון אפו וק' הלא עדיין לא כתיב שחרה אף ה' איך שייך לומר למען ישוב וי"ל דבמס' מכות אמרינן רוצח שהרג ואח"כ נתמנה כה"ג ואח"כ נגמר דינו לגלות אזי חוזר במיתתו של זה ואמרינן התם משום שהי' לו לכה"ג להתפלל שימצאו לו זכות ע"ש נמצא לפ"ז בעיר שדנו רוב העיר לא מצאו זכות לשום א' מהם מהרוב כ"א מצאו לו זכות לא הי' כאן רוב ולא הי' נדונים כעיר הנדחת אע"כ לא מצאו זכות לשום א' מהם וזה מורה על חרון אף דלולא חרון אפו הי' מוצאים זכות לא' מהם עכ"פ וקאמר למען ישוב ה' מחרון אפו מכאן ונתן לך רחמים שאם ידונו שום אדם ימצאו לו זכות ויצא נקי ורחמך וא"ש אלא ר"ע לשיטתו ס"ל בלא"ה אלו היינו בסנהדרין לא הי' נהרג אדם עספ"ק דמכות ונהי דאעיר הנדחת לא שייך דלמא טרפה הי' כל בני העיר אבל עכ"פ אינו צריך להבטיחם שיתן להם רחמים שימצאו זכות לנדונים אחרים שהרי בלא"ה ימצאו זכות דלמא טרפה הי' אע"כ קרא קאי לרחם על קטנים:
והי' מדי חודש בחדשו הקדים חדש לשבת דהכי קיי"ל שיר של ר"ח קודם לשיר של שבת לידע שהוקבע ר"ח בזמנו אם יתחמץ לבב אנוש לאמר דלמא באמת לא הסכים ב"ד שלמעלה עם קביעות שלמטה ע"כ לברר זה ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים ושם יראו ויביטו כי כל ר"ח מתהפך גהינם כבשר בקלחת ומשם ידעו כי האמת עם הסנהדרין קובעים חדשים ושנים ואמר אעפ"י שאפשר לברר מ"מ והי' מדי חודש בחדשו וגו' כלומר מ"מ יקדימו ר"ח לשבת לפרסומי מלתא שהוקבע בזמנו אעפ"י שאפשר לפרסומי ע"י גהינם כנ"ל מ"מ יפרסמו בבהמ"ק להמאמינים:
*עשר תעשר בספרי תתחסר והקשה תוי"ט פ"ב דדמאי משנה ג' נהי דעי"ן וחי"ת מתחלפים וכאלו כתיב תחסר מ"מ מה שייך עשר תחסר וצ"ל כמו דכתיב או תתחסר ותלי' בדר' יאשי' ור' יונתן אי או לחלק וצ"ע דאין זה ענין לפלוגתא הנ"ל כלל כמובן וק זו בעצמה למ"ש בתוס' בתענית דף ד' ע"א היוצא השדה היינו עשו איש שדה צ"ל נמי או תעשר או תתן לאיש שדה והלא לא כתיב או בקרא ובמדרש תנחומא איתא עשר תתעשר היוצא השדה היינו הסוחרים שיוצאים לפרגמטיא יתנו מעשר לעמלי תורה ויתעשרו ע"י רמב"ן נ"ל שניהם אמת דכזה קם זה נופל כשאנו מעשרים לעמלי תורה ויתעשרו יוצאי שדה בפרגמטיא יתחסר עשו היוצא שדה כנ"ל ואחת דבר הכתוב שתים זו שמענו עשר תתחסר מה שיעשרו ישראלים יוצאי השדה לפרגמטיא ע"י מעשר אותו יתחסר עשו היוצא שדה ולא נצטרך להוסיף דקרא או תתחסר:
*עשר תעשר אמרו חז"ל בשביל שתתעשר ואמרו עוד בשביל שלא תתחסר וי"ל ע"ד שאמר שלמה הע"ה ברכת ה' היא תעשיר ולא תוסיף עצב עמו דהרי אמרו דאין אדם מת וחצי תאותו בידו ויש לו מנה רוצה מאתיים אבל בברכת ה' הקב"ה נותן לו גם מדות טובות מידת ההסתפקות והיינו עשר בשביל שתתעשר ולא תתחסר לך על ידי שתוסיף להתאוות עוד יותר ומה שתאבת קודם נעשית עשיר שיתן לך ה' מדה טובה מדת ההסתפקות:
וי"ל הטעם שאמר הקב"ה עשר בשביל שתתעשר וכהיב ובחנוני נאו בזאת במצות מעשר דדרך אדם להתאוות לעושר ולא דיברה התורה אלא כנגד היצה"ר דהרי בלימוד התורה ג"כ מצינו אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד וכדי שילמוד תורה לשמה שהוא המעולה ולא ישיאנו יצרו לעושר וכבוד לכך נתן הקב"ה מצות מעשרות שבה הבטיח לעושר והתיר בחנוני נא וגו' ועי"ז ילמדו תורה לשמה וזה שאמר למען תלמד ליראה אם ה' אלקיך:
אפס כי לא יהי' בך אביון כי ברך יברכך ה' אלקיך בארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה לרשתה, רק אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך לשמור לעשות לפע"ד מרמז כאן מעשה אילפא ור' יוחנן דהוה דחיקא להו שעתא ואמרו ניזיל ונקיים בנפשאי אפס כי לא יהי' בך אביון פי' שלא תהי' אביון בעצמך ויצאו לסחורה ושמע ר' יוחנן ממלאכי השרת וכו' ואמר ש"מ דקיימי לי שעתא וחזר לביתו ונעשה ראש ישיבה ע"ש בכתובות ס"פ מציאת האשה ובמס' תענית בפרק שלישי ע"א והיינו לא יהי' בך בעצמך אביון כי אם כה תעשה ברך יברכך ה' אלקיך בארץ ר"ל בעסקי הארץ לעסוק בפרגמטיא וכדומה כמו שעשה אילפא רק אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך פי' שתשמע בת קול או מלאכי השרת אומרים לשמור ולעשות היינו שתהי' ממונה לשמור התורה ולעשות שמירה לתורה ולעשות מצות אז לא תעסוק בברכת הארץ ותתמנה ראש ישיבה כמו ר' יוחנן:
*וקרא עליך אל ה' והי' בך חטא י"ל עפ"י מה שאיתא בגמרא דשאל אנטרופס אם הקב"ה אוהב עניים למה אינו מפרנסן והשיבו כדי להציל אותנו מדינה של גיהנם ואין להרהר מפני מה אלו דוקא העניים כי בהדי כבשי דרחמנא למה לך אמנם לפעמים נוכל לידע שבחטאו נעשה עני כמו שפירש"י בפ' בהר בעון שמיטה אם לא שמט הוא הולך וחסור אם לא ישוב וזה שאמר השמר לך וכו' לאמר קרבה שנת השבע וגו' ובשביל זה נתענה בחטאו ואין עלי חיוב או אדרבא איסור איכא לפרנסו לעשות נגד רצון הבורא ית"ש שהעני אותו לכפר חטאו ורעה עינך באחיך ולא תתן לו עי"ז חלילה לך פן יקרא לה' והי' "בך" חטא שאפשר שאתה הוא החוטא ושהוא עני מפני זה כדי להציל אותך מגיהנם ובהדי כבשי דרחמנא למה לך עליך החיוב לעולם נתן תתן:
כי לא יחדל אביון מקרב הארץ ר"ל גלגל המזלות שבו תלוי מזונות שם לא יחדל אביון אך משמים ממעל לגלגל הארץ ישתנה המזל ע"י זכות גדול (כדאיתא בתוס' סוף מסכת שבת דף קנ"ו ע"א בד"ה) והיינו אפס כי לא יהי' בך אביון ע"י זכות אעפ"י שבקרב הארץ לא חדל פי' בגלגל המזלות נולדת אביון מ"מ ע"י זכות משתנה ע"כ אנכי מצוך נתון תתן:
אפס כי לא יהי' בך אביון פירש"י ולהלן הוא אומר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ ע"ש וכמה תירוצים נאמרו בזה וכעת אענה חלקי בע"ה חוץ לדרכינו צריך להבין כשנדקדק עוד אם הוא ברכה שהקב"ה מברכם לא הול"ל אפס כי הוא לשון ציווי וכך הל"ל ברך יברכך ה' אלקיך ולא יהי' בך אביון ועוד לא תהי' אביוני' הול"ל מה בך דקאמר ואפשר שבא להזהיר שלא יהי' צר עין בתתו לעני לאמר העתים קשים עתה וקשה עלינו עול מדהבה ובני אדם רצים אחר פרנסתם ואינם מגיעים ונפישי נמי חילא דבני מתא הפושטים ידם ומי יספיקם כל צרכם כי כן דרך העולם בדברי מחלת לב כאלו שאף אם נותן לעני מתנה הגונה מ"מ שובר לבו בקרבו בדבריו הקשים כגידים וכן לא יעשה אלא אמרו חז"ל המפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות אך לא זה בלבד כ"א גם אם יתן לו בפנים מסבירות ויפות מנה א' אפיים לא יהי' טינא בלבו כאלו לא עשאו אלא לעשות רצון קונו אעפ"י שהזמנים קשים מ"מ אינו מונע פרוסה מעני גם באלה לא חפץ ה' כ"א יהי' לבבו שלם כאלו הוא עשיר גדול ומסתפק במה שיש לו ושמח בחלקו ונותן הודאה לה' שזיכהו למצוה גדולה כזו והשאיר לו ברכה לנפשו ג"כ כמו ר"ח בן דוסא שהי' די לו ממש פי' מסתפק בטוב בקב חרובין והיינו דקא מזהיר רחמנא אפס כי לא יהי' בך ממש אביון שלא תחשוב נפשך אביון בתתך לו כ"א לעשיר גדול וע"ד שאחז"ל לא יהי' בך אל זר הבן ודוק:
אבל לפי דרכינו יובן בשנדקדק עוד בפסוקי דלקמן השמר לך פן יהי' דבר עם לבבך בליעל וגו' א' מה בליעל משמע דבר רמאות ב' קרבה שנת השבע שנת השמיטה מה ענין זה למתנת עניים וחוץ לדרכינו יש לפרש ע"ד מה שדרשו חז"ל שאם אינו רוצה לקבל בתורת מתנה תתן לו בתורת הלואה וע"ז כתיב והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו והנה קשה מ"מ מה מועיל זה להעני עכ"פ צריך לשלם והוא עני ואין לו מה לשלם וע"כ יהי' ח"ו לוה רשע ולא ישלם וצ"ל דהרי נתנה מצות שמטה לשמט א"כ מ"מ אין העני מתבייש בשעת הלואה כי יאמר שישלם ואם אין לו אח"כ השביעית תשמטנה ועתה איש הבליעל שרוצה להרחיק העני מעליו בבואו אליו ללות והוא יודע שאותו העני הי' מתבייש מלקבל מתנה רק בתורת הלואה ע"כ ע"ד בליעל אומר לו מן הצד כמה יש מהיום עד השמיטה כדי שיבין העני שזה המלוה חושב עליו מחשבות שעושה להרויח בשמיטה וממילא יפרוש כי מתבייש הוא לכן מזהיר רחמנא פן יהי' דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ועי"ז ולא תתן לו שלא יקבל ממך ואפשר שמפני זה תקן הלל פרוזבול השתא לא יתבייש אף אם השביעית קרוב כי מי מעכב ביד המלוה לעשות פרוזבול ולתבוע גם אחר השמיטה ומ"מ המלוה מתבייש לתבוע העני והעני אינו עובר על לוה רשע כי שביעית משמטו שלא עשה הלה פרוזבול על חובו ודוק, אבל לפי דרכינו נשוב לדקדק עוד ג' כפל קרבה שנת השבע שנת השמיטה היינו הך ד' נתן תתן כפל דרשו חז"ל אפי' מאה פעמים מ"ש הכא דרמזו רחמנא גבי שנת השבע ה' כי לא יחדל אביון ע"כ אנכי מצוך מה נתינת טעם הוא זה וי"ו לאחיך לענייך ולאביונך ג' לשונות אלו למאי אתא ז' כי בגלל הדבר הזה דרשו חז"ל גלגל החוזר בעולם מה משמיענו הכא דוקא ונראה לתרץ הנה נחזי אנן בנוהג שבעולם יהודה וישראל רבים מעשירי בני עמינו יוסף ה' עליהם כברכתו אשר בירך אותם זה דרכם דרך צדיקים לפזר ולבזבז מנכסיהם במתן עניים עת לחננה כי בא מועד מועדים וחצי מועד לרבות פורים ור"ה א' מהם לא נעדר אשר לא יזכר ולא יפקד ולא יעלה על לב ומאה נותנים לו כא' וגם לרבות בין הפרקים הללו אם ישמע שוד ושבר מטה לחם הלא פרוס לרעב לחמם קדמו נודד זכאה חולקיהון ישלם ה' פעלם ותהי משכורתם שלמה אכן ראה זה רעה חולי החל הנגב מנוגב מכל טוב בגשת ימים אשר אין בהם חפץ לעניי עמינו בקרוב זמן זמנים זמניהם הנ"ל מלפניהם ומלאחריהם באין מרחם באמרם העשירים אל תדחוק את השעה כי יבואו עתה ימים וחלק שללך בקרבך ידך כידי וטוב לך לסבול שעה זו בצער קצת ואם חבול תחבול שלמותיך על איזה ימים כבוא השמש תשיבנו אל תוך ביתך והיית כמוני וכן מלאחריו כי יעברו איזה ימים יחשוב העשיר בלבו הלא זה ימים לא כבירים והיו ידיו מלאות כל טוב ונהרו אליו כל הגאים במתנות הגונות ואיך תאמר כבר נאכל כן ארחות עקלקלותיהם לקפוץ ידיהם אבל הבל יפצה פיהם וכן דרך כל בוצע פרוסה שאינו שלו אפי' אלף אלפים נותנים לו כ"א לאיש אלף כסף התעיף עיניך בו ואיננו כי מזלי' גרים וגלגלו הוא שיהי' עני וא"א לשנות הדבר כ"א ברצון המשדד מערכות ית' וית' ובזו רגע יהי' לו אגורת כסף וישוה לך וברגע אחרת ספו תמו ויהי' עני ואח"כ יעתק מעני לאביון הגרוע יותר ואל תדין את חבירך וכו' והנה מסתמא כבר הי' זה לעולמים בזמנים שעברו קודם שנת השמיטה שקפצו ידם ותלו כי חיש קל יבוא שנה שהכל הפקר וידי העני והעשיר שוים וכן לאחר השמיטה אמר כן הרי אמש אסף ועמר ודש וזורה ובורר כמוני כמוהו וע"ז קמזהר רחמנא פן יהי' דבר עם לבבך בליעל לאמר קודם שנת השמיטה קרבה שנת השבע ומה לו לדחוק השעה וכן אח"כ יאמר קרבה שנת השמיטה כי זה לא כביר עבר שנת השמיטה ומפני שהשמיטה נמשכת עד שנת הח' כאשר דרשו חז"ל על פסוק במועד שנת השמיטה חג הסוכות שנמשכה השמיטה עד החג לכן מלאחריו אינו קוראה שנת השבע כ"א שנת השמיטה ולא תתן לו חלילה לך מעול זה כי נתן תתן לו אפי' מאה פעמים אעפ"י שכבר נתת לו או שעתיד אתה ליתן ולהפקיר שדך לו כי בגלל הדבר הזה שהוא תלוי בגלגל וא"א להעשירו בשום פנים וקאמר כי לא יחדל אביון פי' לא יחדל האביון מלהיות אביון לא יפסוק מלהיות אביון אף אם תתן לו כל אשר לך ע"כ אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח אפי' כמה פעמים לאחיך בשעה שאתה נותן לו הוא אחיך עשיר כמוך ואח"כ ענייך ואח"כ יעתק לאביונך ע"כ אל תתרעם עליו ודוק:
כי לא יחדל אביון מקרב הארץ ע"כ אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך לאביונך אשר בארצך הנה יש לספק כיון דאביון התאב קודם לעני שאינו מגודל בעושר ואינו תאב יש ספק עם העני קרוב והאביון רחוק איזה מהם קודם הנה מסברא י"ל הקרוב קודם דאלת"ה כיון שהגלגל חוזר בעולם וא"כ בכל זמן ועידן יש עשירים שירדו מנכסיהם והם האביונים ואם הם קודמים וא"כ המגודלים בענים ימותו ברעב אבל אם על הקרובים מוטל להקדים קרוביהם וא"כ יוקדמו האביונים לפני העניים שאינם קרובים לפ"ז א"ש ואומר אני גם בפסוק מבואר כן שהרי כתיב פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך לאביונך אשר בארצך הרי הקדימו לאביון והיינו משום דמיירי מאחיך קרוביך והם קודמים לאביונך אשר בארצך ואינם אחיך קרובך והיינו בתר דאמר כי בגלל הדבר פרשו חז"ל בגלגל הדבר הזה שייך ואמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ שהרי עפ"י גלגל יעני זה העשיר וכי ימות העני ברעב ע"כ אנכי מצוך פתוח תפתח לאחיך ענייך קודם לאביונך:
ובשלת ואכלת דע כל דבר מוגמר קרוי בישול אפי' פירות ע"כ צליית הפסח הוא בישולו באמת אך אם צריך לדבר אחר יש הפרש אם במשקין נקרא בישול במים ואם בשומן נקרא טיגון הוא הבישול הגמור:
ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת פי' רמב"ן עצרת ותוספת לאכילת מצה ועוד לא תעשה בו מלאכה ע"ש וצריך יישוב מ"ט נעשה ז' טפל לענין אכילת מצה להששה ימים ומאי אולמייהו דששה ימים וי"ל כי הפסוק נתן ב' טעמים באכילת מצה א' לחם עוני פירש"י להזכיר העינוי שבמצרים ושנית כי בחפזון פירש"י כי גורשו ולא הספיק בצקם להחמיץ והנה בכל ששה הימים המה נמשכו אחר תחלתם גירושין שגורשו ממצרים משא"כ השביעי נהפוך הוא שהמצרים רדפו אחריהם ורצו להחזירם למצרים ונתבטל טעם החפזון ומ"מ מיהת הוה זנר לעוני ועינוי ויען כי שביתה ממלאכה היא זכר לחירות מעבדות מצרים ומצה בשביעי היא רק זכר לעבדה ולא לחירות ע"כ הוה כסתרי אהדדי ע"כ אמר עצרת למצה ואפ"ה לא תעשה מלאכה:
שבעה שבועות תספר לך וגו' וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית את החקים האלה יש לדקדק למה גבי שבועות קאמר הקרא החקים משא"כ בשאר יו"ט גם י"ל לשון רבים חקים האלה ונלע"ד ליישב תמוה גבי כל ימים טובים (חוץ ר"ה) איתא בקרא להדיא טעם של אותו יו"ט פסח זכר ליציאת מצרים סוכות כי בסוכות הושבתי את בני ישראל יום כפורים כי יום כפורים הוא לכפר עליכם ובשבועות לא כתיב שום טעם לכן מפני זה כתוב חק במצות שבועות כחק בלי טעם ובאמת הורה לנו הכתוב בזה בשבועות שהוא זמן מתן תורה על קיום כל מצוות התורה שנקיים אותם כחק בלי שום חקירה וסברא רק לשם שמים כאשר צונו ה' אלקינו וידוע שעבד מקיים ציווי רבו בלי שישאל טעם ויחקור למה צוה לו רבו כך וזה שמתחיל עשרת הדברות מתן תורה אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית "עבדים" שעל מנת כן הוציאנו הקב"ה ממצרים מבית עבדים שנקבל התורה ולקיימה כעבד שמקיים מצות רבו כחק בלי טעם וכמו שאמר דהע"ה בהמות היית עמך וכמו שדרשו חז"ל (חולין ד' ע"ב) אדם ובהמה תושיע ה' אלו בני אדם שערומים בדעת כאדם הראשון ומשימים עצמם כבהמה היינו לקיים מצות השי"ת בלי חקירה וסברא לכן כתיב גבי שבועות וזכרת כי "עבד" היית במצרים ושמרת (ושמרת זה משנה כמו שמפרש רש"י בכל מקום שכתיב שמירה והוא מהמכילתא וספרא) גם אז ועשית את החקים האלה כל המצות כחק בלי טעם (מש"מ):
*איש כמתנת ידו כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך י"ל אנו מצווין ולא יראו פני ריקם צריך להביא קרבן וכשם שהקב"ה ציוה שלא יבואו ריקם כך הקב"ה מוסיף אז שפע וברכה איש כפי ברכתו הראוי והאפשר לו וזה שאמר איש כמתנת ידו וכברכת ה' אלקיך אשר נתן לך:
ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וכו' פי' כי הקב"ה נותן הברכות רק להיות הכנה לעבוד אותו ולא ינוכה בזה שכרם לע"ל כי לא מחשב זה לשכר אמנם עונשי העוה"ז הם מנכים עונש לעוה"ב והנה זהו חסד גדול כי משורת הדין או שיהי' שניהם הברכה וגם הקללה חלף שכר ועונש לעוה"ב או לא אבל שהקללה תנכה העונש והברכה לא תנכה השכר זהו חסד חנם וזה ראה דבר פלא וחסד כי אנכי נותן לפניכם היום בעוה"ז ברכה וקללה ואינם שווים ודומים זל"ז כי הברכה הוא רק אשר תשמעון הכנה לשמוע לא לשכר אם תשמעו והקללה הוא לעונש אם לא תשמעו:
ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה מדקדקים דמתחיל ראה ל' יחיד ומסיים לפניכם ל' רבים והרבה דברים נאמרו בזה ואולי י"ל דמרמז מה שאחז"ל לעולם יראה אדם עצמו ואת כל העולם כלו כאלו מחצה זכאי ומחצה חייב ע"כ בכל מעשה שיעשה יראה עצמו ויאמר לנפשי הרי בזה אני ממית ח"ו כל העולם או מחייהו הכל לפי המעשה וזהו מצוה על כל יחיד ויחיד ראה בנפשך לאמר תמיד לכל העולם ואנשיו אנכי נותן לפניכם היום במעשי ברכה או קללה הכל לפי זכותי וק"ל:
נותן לפניכם היום במדרש רז"ל כשאתם עושים רצונו שלמקום הברכות מסורות בידכם שנא' אנכי נותן לפניכם היום י"ל על פמש"מ רש"י ז"ל תשמעו ע"מ שתשמעו ופי' מ"ו הגאון אבדק"ק פפ"ד ז"ל ששכר המצות משתלם קודם עשייתן ע"ד יעקב אשר פדה את אברהם לכן אמר ע"מ שתשמעו וכל האומר ע"מ כאומר מעכשו דמי משא"כ הקללות אין אדם נידון אלא באשר הוא שם ע"כ אם לא תשמעו ועי' ס' צידה לדרך פ' זו והנה הטעם שזה הוא כך דקיי"ל שטר שכ' בו היום אינו יכול לגבות אלא האי יומא דנפיק בבי דינא כמבואר פ' גט פשוט וטעמא משום דלעולם יד בעל השטר על התחתונה מפני שבא להוציא אך אי הי' מוחזק הי' ידו על העליונה והנה בהך שטרא דילן כתיב בי' היום אנכי נותן לפניכם היום לכן הקללות שבא הקב"ה להוציא ממנו אזי מפרשי' ההוא יומא דנפיק בבי דינא ונידון באשר הוא שם משא"כ הברכות אעפ"י שאנו מבקשים ממנו ית"ש מ"מ הרי אנו מוחזקים שהרי כשאנו עושים רצונו ש"מ הכל מסור בידינו לכן מפרשי' היום מיד וזה אנכי נותן לפניכם שמסורים בידכם היום אשר תשמעו ע"מ כמעכשיו:
הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש וכו' יתפרש ע"ד רמז קצת ומוסר כי הברכות והקללות לא ניתנו אלא לבינונים לא לצדיקי' שלא יצטרכו לכל זה וגם אינם חוששין לברכות כאלו ולרשעי' לא יועילו כל התוכחות כאלו באמרם ימהר יחיש מעשיהו למען נראה נמצא שהרעש הגדול הזה הוא לבינוני' שהם תלוי' ועומדי' בין שני גורי אריות היצ"ט והיצה"ר כמאחז"ל צדיקי' יצ"ט שופטן רשעי' יצה"ר שופטן בינוני' זה וזה שופטן והם נמסרי' תחת מקרי הזמן וגלגולי סבותיו ולהם יוצדקו הברכות ואם ח"ו יוכרעו לחובה הקללות וכבר כתבתי במק"א בהיות ישראל טוב בתכלית הטוב אזי נקרא ארצם ארץ ישראל משא"כ כשפוסחי' על ב' סעיפי' אזי יש גם מקום ואחיזה לקליפה במקום מקדש ה' אז נקרא ארץ כנען ר"ת כ'נור נ'עים ע'ם נ'בל השכינה נקראת כנור נעים כידוע והקליפה נקראת נבל ע"כ אמר פה הלא המה בעבר הירדן פי' ברכות וקללות האמורי' בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש שמשה של תורה כי בעת זריחתה אין מקום לכל הנ"ל ואמר אחרי דרך ידוע כי ה' אלקי' גימטרי' יב"ק וב"פ יב"ק ד'ר'ך כך קבלתי ממ"ו הגאון אבדק"ק פפ"ד ני' ואותיות שאחרי דרך הם אותיות ה'ש'ל' שהוא שגגה כמו על השל וימות ואותיות אחר ה'ש'ל' המה אותיות מ'ו'ת' נמצא שאותיות שניות אחר דרך הם מות ולכן כתיב אחרי דרך כי אחר סמוך אחרי מופלג להורות ולרמז על אותיות שניות שאחר דרך המרמז על מות כי ההולך לאחור אחר דרך ה' המרמז על ב"פ ה' אלקי' ברחימו ודחילו ועוזב דרך החיים שמושה של תורה ה"ה בן מות והנה הוא בארץ הכנענים כנ"ל כ'נור נ'עים ע'ם נ'בל היושב בערבה בתערובות כנ"ל והוא מול הגלג ל והמזל נופל תחת מקרי הזמן אצל אילוני מורה אלון לשון כפל כמו אלון בכות והיינו אילוני מורה שיש לו שני מורים יצה"ר ויצ"ט שניהם שופטים לאלו נאמרו הקללו' והברכות:
והי' כי יביאך ה' אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונתת את הברכה על הר גריזים וכו' הלא המה וכו' כי אתם עוברים את הירדן לבוא לרשת את הארץ וכו' ושמרתם לעשות את כל החקים ואת המשפטים אשר אנכי נותן לפניכם היום יל"ד בתחלה תלה הביאה בה' כי יביאך ה' ואח"כ תלה הביאה בהם באמרו כי אתם עוברים ב' הלא המה מיותר לגמרי מה צורך לסימנים הללו הלא בבואם לשם ישאלו דרך הנה ג' כי אתם עוברים מיותר לגמרי בתחלה ניישב בעזה"י גמ' מס' סנהדרין מ"ד ע"א ויאמר ה' אל יהושע קום לך דרש ר' שילא שלך קשה משלהם אני אמרתי והי' בעברכם את הירדן תקימו ואתם הרחקתם ס' מיל בתר דנפיק אוקי רב אמורא עלי' ודרש כאשר צוה ה' את משה עבדו כן עשה יהושע א"כ מה ת"ל קום לך אתה גרמת פירש"י ז"ל שלא הי' לך לאסור להם ביזת יריחו והקשו תוס' לר"ש מה הי' להם לעשות והלא לא מצאו הר גריזים עד לאחר ס' מיל גם מקשים הלא מרע"ה ג"כ החרים ותי' משה שאני שעדיין לא נתערבו זה בעד זה והא"ש לפע"ד דגם ר' שילא נתכווין למ"ש רב ואלו ואלו דברי אלקים חיים דוודאי מה שרחקו ס' מיל מה הו"ל למיעבד גם מה שהחרים יהושע הוא למד כן ממרע"ה מק"ו השתא בימי מרע"ה שלא נתערבו זע"ז והחוטא לעצמו הוא חוטא החרים מרע"ה ולא חש שיולכד א' בחרם משום דאוקי כל חד בחזקת כשרות מכ"ש עתה שנתערבו זה בעד זה מכ"ש שכל א' יחוש למכשול רבים כמאחז"ל אוי לו שהכריע עצמו וכל העולם כולו לכף חובה אלא שלכאורה הי' לו ליהושע לתת לב נהי דהר גריזים והר עיבל הי' רחוקים ס' מיל וה' הוא צוה מיד בעברם יקימו מדוע לא נעשה להם נס וקפצה להם הארץ ומדוע נתלבט העם הדרך הרב הזה אין זה כי ה' ידע כי לא לטובה יהי' סופו של זה הערבות שקבלו בהרים האלו וא"כ מזה הי' לו למנוע להחרים ירחו כי כבר נרמז לו שיכשלו איש בעון אחיו ובזה עלו דברי שניהם כהוגן דעל שרחקו ס' מיל עי"ז הי' חטא במה שהחרים ביזת יריחו וא"ש והן הנה פי' הפסוקים שהתחלנו בהקדם כי כשעושים רצונו של מקום ב"ה יתואר הביאה לא"י על שמם ואם לא יקרא ע"ש ה' כי הוא המביאם לשם מרצונו שלא מן הראוי וזהו כי יביאך ה ולא שתבוא אתה בזכותך אזי ונתת את הברכה בהר גריזים וכו' הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך וכו' פי' אז תרחוק עד אחרי דרך מבוא השמש שהוא ס' מיל אך אמנם כי אתם עוברים את הירדן פי' אם תקראו ההעברה על שמכם שאתם תהי' העוברים בזכותכם אזי לא תצטרכו להרחיק ס' מיל אלא ושמרתם לעשות את כל החקים וכו' פי' אלו החקים של הר גריזים ועיבל תשמרו היום פי' ביום עברכם את הירדן באותו יום בעצמו תשמרו ותקיימו אותן החקים ולא תצטרכו להרחיק ס' מיל וק"ל:
כי אתם עוברי' את הירדן וגו' עיי' בפנים ויש לפרש בהקדם כשישראל הם צדיקים גמורים אין צריכי' לזכות אבות כדכתיב אל ההרים לא אכל מה כתיב תמן ועיניו לא נשא אל גילולי בית ישראל פי' כשהוא צדיק כ"כ איננו מזיק לו אפי' הוא בשכונה מלאה גילולים כי מחשבתו משוי לי' מקום טהור ע"ד בכל מקום מוגש לשמי אלו ת"ח שבבל ועמ"ש במק"א על מתני' כל העוסק בתורה לשמה וגו' ולא עוד אלא שכל עולם כדאי הוא לו אמנם אחר שקלקלו מעשיהם נצטוו על עקירת ע"ז ולשרש אחרי' וכבר רמזו לנו חז"ל באמרם כי עד שלא עבדו עגל לא הי' נאסרי' ע"ז של א"י ואשירה דמשה ע"כ אומר כי אתם עוברי' את הירדן לבא לרשת וגו' נותן לכם בעצמותיכם בזכותכם ולא בזכות אבות כי לא תצטרכו לזה אז ושמרתם לעשות את כל החקים וגו' ואין צריך לצוות על עקירת ע"ז כי מה איכפת לי' לצדיק בהא אמנם אלה המצות וכו' בארץ אשר ה' אלקי אבותיך נותן לך כשאתם יורשים בזכות אבותיכם ואימתי הוא כל הימים אשר אתם חיים על האדמה כי העושה תורה ומצוות לשמה לא יכונה חי על האדמה כי מה יעשה האדם ויחי' ימית א"ע אך אם לא תהי' בזאת המדריגה רק תהי' חי על האדמה ואמר אדמה ר"ת א'חרי ד'רך מ'בוא השמש שבארנו לעיל בסמוך ואז עכ"ח אבד תאבדון וכו' צריך לשרש אחרי ע"ז וק"ל:
אבד תאבדון את כל המקומות פירש"י ז"ל אבד ואח"כ תאבדון מכאן לעוקר ע"ז שצריך לשרש אחרי' עכ"ל והוא תמוה דבש"ס ע"ז אמרי' מ"ה ע"ב ורבנן אשריהם תגדעון מבעי' להו לכדריב"ל גידוע ע"ז קודם לכיבוש א"י וכיבוש א"י קודם לביעור ע"ז ור"י ב"י הא סברא מנ"ל נ"ל מאבד ואח"כ תאבדון ורבנן האי מב"ל לעוקר ע"ז צריך לשרש אחרי' ע"ש וא"כ רש"י ז"ל ארכבי אתרי רכשי וצ"ע ולא ראיתי מי שהרגיש בזה וי"ל בהבין בש"ס באמרם אבד ואח"כ תאבדון שהכוונה בזה שא"צ לבער ע"ז תכלית הביעור מיד רק שיאבדום ממקומם ואח"כ יכבשו א"י ואח"כ יבערו הע"ז שאבדו תחלה וקשה מה צורך לזה הלא ביעור ע"ז היא שריפה למה לא יבער האשרה באש מיד בעמדו על בסיסו ולמה לשני ביעורין ועכצ"ל דעכ"פ אכתי צריך לעקור שרשו מן הארץ ומשו"ה אמר אבד ואח"כ תאבדון שא"צ לעקרו ולשרשו מיד רק סגי בגידוע א"כ נמצא מדכתיב אבד תאבדון שמשמעו שני איבודין זאח"ז מוכח ממילא שצריך לשרש אחרי' וק' דבש"ס משמע שצריך קרא אחר להורות שצריך לשרש אחרי' וי"ל דאי מאבד תאבדון ה"א לעולם לא בעי שרוש ושני אבודין דקרא א' אגידוע וא' אביעור ואין לומר מה צורך לזה הא יכול לבערו כמות שהוא ז"א דאכתי צריך לבער האפר לאחר השריפה כמבואר שם ס"ב ע"ב ובתוס' ד"ה את לזבולי ע"ש הטיב וא"ש והא"ש פירש"י ז"ל בחומש דסוגי' הש"ס אזיל למ"ד זה וזה גורם אסור וצריך לקבור האפר ואפשר לפרש ב' איבודים על גידוע ועל ביעור ולא מוכח מזה שצריך לשרש אחרי' משא"כ רש"י בחומש קאי להלכתא דזוז"ג מותר ולא בעי אפר קבורה מה"ת וא"א לפרש ב' איבודים אלא שצריך לשרש אחרי' שפיר פירש"י ז"ל אבד ואח"כ תאבדון מכאן שצריך לשרש אחרי' ובזה מיושב ג"כ קושי' התוס' ע"ז מ"ו ע"א ד"ה א"ל שהקשו לר"ע דדרש אבד ואח"כ תאבדון ואית לי נמי מאבד תאבדון שצריך לשרש אחרי' וע"ש בחי' למס' הנ"ל מ"ש בישוב ק"ו תוס' הלזו ולפי דברינו הנ"ל א"ש דר"ע ס"ל זוז"ג מזתר ולק"מ הקצרתי במובן למשכיל כשיעיי' בפנים בגמ':
לשכנו תדרשו ובאת שמה פי' הבא לטהר מסייעין אותו אם רק תדרוש לבא לשכנו תהי' בטוח שתבוא שמה כי ישלח מקודש עזרך עמ"ש במק"א על פסוק אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:
לא תעשון כן לה' אלקיכם כ"א אל המקום אשר יבחר ה' פי' במה שאתם מאבדים הע"ז מן המקומות ההמה אין אתם בזה עושים טובה להשי"ת כאלו מקנא לע"ז כגבור בגבור חלילה אלא לא תעשון כן לטובתו ח"ו כ"א אל המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם לזה צריך שיהי' כל אוירה של כל מדינות השראת השכינה מזוכך דא"כ לא ישרה שכינתו ח"ו תמן:
ושמחתם לפני ה"א אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם והלוי אשר בשעריכם כי אין לו חלק ונחלה אתכם יאמר נא כי א"א להגוף העכור הזה בשמחה כ"א מתוך אכילה ושתי' של מצוה ויהי' כנגן המנגן ותהי עליו רוח ה' והנשמה תשמח לזה בראותה רב מעלתה כי היא לא תצטרך לזה והיא כולה לה' והנה היא מתואר לוי ע"ד מער איש ולויות וזהו שאמר ושמחתם לפני ה"א וכו' אמנם גם הלוי היא הנשמה תשמח גם היא במה שאין לה חלק ונחלה עמך שלא נפל חלקה כחלקי הגוף לשמח בדברים עבות וגסים כאלו:
כי ירחיב ה"א את גבולך כאשר דבר לך ואמרת אוכלה בשר וכו' יאמר שני מיני בשר הוא א' בשר ממש והוא מאכל הגופני והב' תורת ה' בשרא דתורא נקרא ע"כ אמר כי ירחיב ה' את גבולנו אז נאכל בשר התוריי' באות נפשנו הרוחני הניזונית מזה משא"כ כי ירחק ממך המקום פי' המדרגה הרצוי' היא רחוקה ממך אזי תאכל בשר בהמה וזבחת מבקרך:
השמר לך פן תעזב את הלוי כל ימיך על אדמתיך הזהיר מן התאוות הרעות הגורמות כריתות הנפש מן העולם העליון ח"ו תמות כבהמה היורדת היא למטה לארץ וזהו השמר לך פן תעזוב הלוי היא הנשמה כנ"ל כל ימיך על אדמתך שח"ו תגרום שתשאר על האדמה ולא תזכה ח"ו לעלות מעלה חלילה:
שמוט כל ב'על מ'שה י'דו א'שר ישה ברעהו ר"ת במיא כמו מ'תן ב'סתר י'כפה א'ף והוא ג"כ כמו מ'לך ב'משפט י'עמיד א'רץ להורות כי מתן בסתר מבטל משפטו של מלך ית"ש:
די מחסורו אשר יחסר לו אמרתי רמז ידוע כי אפר אילו של יצחק אבינו ע"ה צבור למעלה לפניו ית"ש ונחשב כאלו הי' איברי וגידי יצחק אבינו ע"ה ודמו זרוק כידוע ומרמ"ח אבריו ושס"ה גידיו נמשכים שפע וקדושה לכל ישראל בעשותם רמ"ח עשה ושס"ה ל"ת והנה בצדקה מקיים נפש העני ונפשו כמעשה דבנימין הצדיק וההיפך בהיפך וידוע עובדא דחוני המעגל שאמר עיני שלא חסו על עיני העני וכו' לכן כתיב נתן תתן לו נ'ת'ן' ר"ת נפש תחת נפש וידוע כי הדם ההוא הנפש לכן הנותן צדקה כראוי ממשיך מזריקת דם אילו של יצחק וזהו ר"ת ד'י מ'חסורו א'שר י'חסר ל'ו דם איל:
מסת נדבת ידך כ' רשב"ם ז"ל המפרש מסת מלשון מס הוא חמס עיי"ש וצע"ג מש"ס דחגיגה ח' ע"א דיליף גז"ש מוישם אחשורש מס על הארץ ואי לא דמסת מלשון מס לא עבדי גז"ש אע"כ היינו שיבה היינו ביאה וצ"ע:
את החזיר הא"ז פוסק דכל תיקו דאמורא הוי דבר שיש לו מתירין דאם יבוא אלי' יוכל להיות שיתירנה והרשב"א חלק עליו דממ"נ אם יתירנה נמצא שלא היה אסור מעולם ואם יאסרנה לא הוי דשיל"מ וב"ח בשם מרדכי אומר דהמאכל יתקלקל עד זמן ההוא ולא הוי דשיל"מ והק' הגאון הגדול ר' אבא זצ"ל אבדק"ק פפ"ד על מה דאיתא במדרשים שלכך נקרא חזיר בשם ההוא שעתיד הקב"ה להחזיר ולהתיר אבל עכשיו הוא באמת אסור וא"כ לשיטת הרשב"א היה ראוי' שיהי' דשיל"מ ולא יתבטל ונ"ל דאמת שכוונת המדרש על חזיר מיער דהיינו אדום שלעתיד יהפוך כל האומים ויודו לשמו הגדול אך אין המדרש יוצא מידי פשוטו ונ"ל דבספר תולדות יצחק מפרש דלכך אסר לנו ה' כל שאיננו שוסעת שסע פרסות מפני שאותן החיות ובהמות שפרסותיהן אינן סדוקות והמה נלחמים ברגליהם ומכין ודורסין בהם והמה יש להם ארס גדול ולכך אסרה התורה אותם לנו ולכך צריכה להיות מעלה גרה מפני שאותה בעל חי שטבעה גסה אז יוכלה כל מאכלה להתעכל מהרה ואותם אינם בריאים לגופינו מחמת כח גסות שלהם אבל אותם שהמה דקים בטבע לא יוכל להתעכל את מאכלם עד שמקיאין וחוזרין ומקיאין עד שנתעכל המזון היטב והמה ראוים לאכול לנו מחמת דקות טבעיהם והנה בודאי שהקב"ה לא יעקר מצוה א' מכל המצות כמו שמקשין המפרשים ומחקרי' על המדרש הנ"ל אבל באמת לעתיד ישנה הקב"ה את טבע החזיר ויפשיט זוהמתו ויזדקק טבעו ובאם נזדקק טבעו ממילא יעלה גירה ויותר לנו ועי"ז לא נעקר מצוה בתורה כי הך מצוה קיימת לעולם שהחזיר שיהי' גס בטבעו ועי"ז לא יעלה גרה ויהי' אסור לעולם והא תינח אותן שיהי' אז בחיים ישתנו טבעם וישתרו ממילא אבל אותו שנתערב לנו בתבשיל או בין חתיכות אחרות שלא נזדקק טבעו קודם מיתתו יהי' אסור לעולם ולכך לא מיקרי דבר שיל"מ ודוק: