הפרוכת. צ"ל: הכפורת, ועיין בשנו"ס ובבה"א.
אלא כמצליף. כלומר, שלא היה מתכוין להזות בשורה, לא למעלה ולא למטה, אלא כמצליף בשוט, שפעמים מגביה את ידו ופעמים מורידה, ומזה למעלה ולמטה בהגבהת יד ובהורדתה.
אחת ואחת וכו'. כלומר ההזאה שלמעלה נמנית לחוד, ומתחיל מניין חדש בהזאות שלמטה, וכדי שלא יטעה מונה את ההזאה שלמעלה עם כל הזאה והזאה שלמטה, ובלבד שיגמור את הזאותיו בהזכירו את המניין "שבע".
שתים ואחת וכו'. ופירשו בבבלי (עיין בבה"א) שבמקומו של ר' יהודה מנו את הפרט תחילה (שתים ועשרים, שלש ועשרים וכו'), ולפיכך נקטו גם כאן את הסדר הזה.
לשמאלו וכו'. שהרי כשחזר מן ההזיות שעל הכפורת חזר בדרך בית כניסתו, הלך אחורנית, ופניו כלפי ארון, ונמצאת שמאלו לצד הפרוכת הפנימית.
ולא היה מגיע וכו'. הברייתא נסמכה למשנתנו פ"ד מ"ה: והזה ממנו על הפרכת שכנגד הארון מבחוץ, ומפרשת שלא היה מגיע בדמים לפרוכת ממש.