פירוש קצר על יבמות י״ג:ז׳

שתי יתומות וכו'. כלומר, נכריות שאינן אחיות.

נאסרו שתיהן עליו. שיטת התוספתא היא שבכל מקום שאין קניין היבמה שלם, אם בא היבם, או אחיו, על השנייה פוסל את הראשונה. ועיין בבה"א.

יוצאה בגט. משום תקנתה, עיין לעיל, שו' 36, ועיין בבה"א.

נאסרו שתיהן. ואעפ"י שביאת הפקחת הוא קניין גמור, ואפילו פקחת ופקחת, או גדולה וגדולה, אין השנייה פוסלת את הראשונה בכגון דא, מ"מ שיטת התוספתא היא שבמקום שאינן שוות, אנו גוזרים שמא יבא על החרשת (או על הקטנה) תחילה, עיין בבה"א.

נאסרו שתיהן. עיין מ"ש לעיל, שו' 41.

לא נבעלתי. והעמידוה בירושלמי ובבבלי שגט יוצא מתחת ידה, והוא גט יבמין, והיא כבר אסורה עליו לפי דבריה, כופין אותו שיחלוץ לה, ואין מאמינין לו שבעל והוא גט נישואין.

אחר שלשים וכו'. וחזקה שאין אדם מעמיד עצמו שלשים יום, והגט הוא, איפוא, גט נישואין.

נבעלתי וכו'. ולאחר שלשים עסיקינן, ולפיכך נאמנת ויוצאת בגט שבידה, ואינה צריכה חליצה.

יוצאה בגט. בכי"ע: בגט ובחליצה, וכ"ה בבבלי. ואף כאן לאחר שלשים עסיקינן ובגט יבמין יוצא מתחת ידה, ולדבריה הוא גט יבמין, חוששין שמא בא עליה אחר הגט (משום שחשב שעדיין יבומים הראשונים עליה), והיא יוצאת בגט אחר (גט נישואין) וצריכה חליצה משום ביאה פסולה שאחר הגט. ועיין בבה"א.

אפי' בחיי בעלה וכו'. כלומר, דווקא אם נדרה בפירוש מיבמה אם תפול לפניו לייבום אין כופין את יבמה לחלוץ (אלא מבקשין), אבל בנדרה הימנו סתם בחיי בעלה כופין אותו לחלוץ , משום שאנו מניחים שלא כיוונה להפקיע את עצמה ממצות ייבום, ולא חשבה כלל בשעת הנדר שתפול לפניו לייבום. ועיין בבה"א.

כיצד מוציא וכו'. כלומר, חרש שנשא פקחת שהזכירה משנתנו ברפי"ד.

להוציא יוציא וכו'. שהרי בכל המקרים הללו יש כאן צד אחד של חרשות ואין כאן קניין מדאורייתא גם לאחיו.